בדיחה: אילו ידעתי איך לחתום...

אחד מן העיירה, שכלתה לו פרנסתו, נמלך ושינה מקומו ויצא לכרך גדול.

ביקש להיות שם שמש ב"מניין" קטן ולא עלתה בידו, משום שלא היה בקי בכתב ולא ידע לרשום סדר העליות וחשבון הנדרים והנדבות.

ראה שאין לו תקנה ונעשה רוכל: תלה לו ארגז מלפניו והתחיל מחזיר על הקסרקטין שבכרך ומוכר לחיילים ולקצינים סיגריות וגפרורים וכדומה.

לימים הטיל הקדוש-ברוך-הוא מלחמה גדולה בעולם ואותו רוכל עלה לעושר.

תחילה החליף ארגזו בחנות, אחר-כך החליף חנותו במחסן, ולסוף נעשה קבלן והיה משביר למלכות צורכי-החזית. וכשהגיע שעתו לחתום על קבלנות של מאות-אלפים, טבל אגודלו בדיו והניחו על הנייר לשם סימן. תמה הגנרל העומד מצד המלכות ואמר לו:

אדוני קבלן, מפני מה אין אתה חותם כדרך שבני-אדם חותמים?

השיב הקבלן: כתב לא למד עבדך מימיו.

שרק הגנרל בשפתיו מחמת פליאה ואמר: אם כשאינך יודע כתיבה וחתימה הגעת לכך, למה היית מגיע אילו ידעת! החזיר לו הקבלן:

יהי שם ה' מבורך שאיני יודע. אילו ידעתי כתיבה וחתימה, הייתי מגיע – עד כדי להיות שמש ב"מניין" הקטן.

גירסה מעודכנת

הרב נח סוליש רחמים כבר עשרים שנה עובד כפועל הניקיון בסניף הבנק הגדול שבשכונתו.

את עבודתו הוא עושה במסירות ובנאמנות, אין בדל סיגריה או כתם קפה שמסוגלים לחמוק מעיניו, כך שהבנק תמיד היה ונשאר מצוחצח. זה יכל להימשך לעולם ועד.

עד שהגיע מנהל חדש לסניף, צעיר ומלא מרץ.

כשנודע לו שרחמים לא יודע לקרוא, הוא לא היה מרוצה. "לא ייתכן שעובד בבנק שלי לא ידע קרוא וכתוב!  אתה מוכרח ללמוד!" חתם את השיחה, והשאיר את רחמים בפעם הראשונה מזה עשרים שנה מסופק לגבי עתידו...

הוא החליט להתפטר. לא היה לו רע עד היום בעובדה שהוא לא ידע לקרוא ולכתוב, זה לא הפריע לו במיוחד. אלא שלא מצא חן בעיניו העבדה שהעבודה שלו לא מוערכת רק בגלל זה.

תוך כדי צעידה הביתה, הוא חושב לעצמו מה אעשה מעכשיו?

הוא ניגש לשוק. בכיס היה לו רק שטר של מאה שקל. הוא קנה כמה סוגי ירקות ופירות והחליט לדפוק על דלתות בשכונה מרוחקת משם, ולמכור לעקרות הבית את הירקות.

בסוף היום הוא חזר עם מאתיים שקל בכיס. בתוך זמן קצר הוא החל להעסיק עובדים שעזרו לו במכירה מדלת לדלת בכל רחבי העיר. הוא הרחיב את עסקיו לעוד מוצרים שימושיים. נוספו לו סוכנים, מפיצים, עובדים.

עד שתוך שנים ספורות הוא הפך לרשת ארצית של הפצת סחורה מהיצרן עד בית הלקוח, בעל כח כלכלי אדיר.

הוא כבר היה עשיר עצום כשהוצעה לו עסקה חלומית; קניית רשת סופרמרקטים גדולה שנקלעה לקשיים, ובמחיר לא גדול הוא עתיד להפוך לקמעונאי הגדול במדינה.

במשרדו המפואר, הוגשו לו המסמכים לקריאה אחרונה ולחתימה. אוטומטית הוא הגיש אותם לעורך דינו שיקריא לו.

לתדהמת כולם הוא הסביר בפשטות, "אני לא יודע לקרוא".

אלף סימני שאלה הצטיירו על פני כולם. "אתה?! זה שהצליח להגיע בתוך שנים ספורות למעמד כלכלי כזה?!

הוא חייך וענה להם, "אם הייתי יודע לקרוא, עד היום הייתי עובד נקיון בבנק...".