דרשת הלכה: משלוח מנות

שאלות

1. כמה מנות צריך לשלוח בפורים כדי לקיים את מצוות משלוח מנות? (האם יוצאים ידי חובה למשל במשלוח בקבוק יין בודד שעולה 300 שקלים)?

2. איש ואישה נשואים – כמה מנות הם צריכים לשלוח לכמה אנשים?

3. שלח משלוח לחברו והלה מתבייש לקבל או שהמקבל כועס על השולח ואינו רוצה לקבל ממנו או ששלח לו מוצר עם סוכר והלה חולה סכרת ואינו יכול ליהנות מהמשלוח – האם קיים המצווה?

מקור והסבר כללי

אחרי ניצחון עם ישראל על המן, תיקנו מרדכי ואסתר

"להיות עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר ואת יום חמישה עשר בו ... ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו".

בטעם מצוות המשלוח, נאמרו שני טעמים:

א. התרומת הדשן כתב (סימן קיא) שהמשלוח מנות מיועד בשביל המקבל. כי חז"ל דאגו שלכולם יהיה צורכי סעודה ולכן תיקנו לשלוח לאחרים וכך יהיה לכולם אוכל לסעודת פורים (ותקנו לשלוח גם לעשירים, כדי שלא לבייש את מי שאין לו שרק הוא מקבל).

ב. רבי שלמה אלקבץ בספרו מנות הלוי (ספר פירוש למגילת אסתר) כותב, שהסיבה היא להראות את הרעות והאחווה בין האנשים. שכן המן אמר על ישראל שהם "עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים" היינו שיש בהם מחלוקת והם מפורדים, ועל ידי משלוח מנות אנו מראים את האהבה והאחווה והאחדות בין האחד לשני. (ושולחים גם לעשירים, כי בהם שייך העניין להראות אחווה ושתהיה אהבה ביניהם [1]). - נמצא לשיטה זו כי עיקר מצוות משלוח מנות היא עבור הנותן, שמראה על היותו חי בחיבור ואחווה עם חבריו.

פרטי המצווה והלכותיה

לשון המגילה הוא: "ומשלוח מנות איש לרעהו". כל מילה מארבע המילים הללו, מלמדת הלכה במצוות משלוח מנות:

א. "משלוח" פירושו בשליחות. לכן יש סוברים שלכתחילה לא ייתן את המנות בעצמו לחברו, אלא דווקא ישלח שליח לתת לו[[:קובץ:///C:/Users/user/Downloads/משלוח מנות.doc# ftn2|^[2]]]. אולם בילקוט יוסף[3] כתב שאין עדיפות על ידי שליח ויכול לתת בעצמו וגם על ידי שליח.

עם זאת, אף לדעת הסוברים שצריך לשלוח על ידי שליח, במשלוח מנות אפשר לשלוח גם קטן מתחת לגיל מצוות, וכך נוהגים בפועל לשלוח על ידי קטנים כדי לחנכם במצוות[[:קובץ:///C:/Users/user/Downloads/משלוח מנות.doc# ftn4|^[4]]]. (טעם הדבר הוא, שבכל המצוות השליח עומד במקום המשלח מדין 'שלוחו של אדם כמותו' ואם כן על השליח להיות חייב במצוות כמו המשלח ואז נחשב 'כמותו'. אבל במשלוח מנות, הרי אדרבה, לכתחילה צריך דווקא על ידי שליח ולא לתת בעצמו, ואם כן השליח אינו במקום המשלח, אלא ישות נפרדת ולכן השליח לא צריך להיות מעל גיל 13 וחייב במצוות[5]). וכ"ה גם למנהג הספרדים שאפשר לשלוח שליח קטן.

ב. "מנות" לשון רבים ולכן נותנים שתי מנות. וכותב הב"ח טעם הדבר שתיקנו שתי מתנות דווקא, שהם כנגד שתי המתנות שנתן אחשורוש לאסתר ומרדכי: בית המן וכן את הטבעת לחתום.

המנות יכולות להיות משני מאכלים, שתי משקאות או מאכל אחד ומשקה אחד[6] וגם לחם נחשב למנה אחת[7]. לשיטת האשכנזים[[:קובץ:///C:/Users/user/Downloads/משלוח מנות.doc# ftn8|^[8]]] המשלוח צריך להיות דברי מאכל או שתייה הראויים לאכילה כמו שהם ואינם צריכים בישול אבל בשר חי אין מקיימים בו משלוח מנות, והספרדים מקילים בדבר שאפשר לבשלו שגם בו אפשר לקיים משלוח מנות[9]. אבל בדבר שאינו ראוי לאכילה לא יוצאים ידי חובה הן לאשכנזים והן לספרדים[10].

כמו כן, 'מנות' הכוונה לנתינה חשובה כי מנה פירושה דבר חשוב, ולכן לא יוצאים ידי חובה בחתיכת כזית אוכל ורביעית משקה (ראה הערה[11]) אלא יהיו המנות גדולות וחשובות הראויות להתכבד לפי המקום, ויהיו המנות שונות (ולפחות בטעמן)[[:קובץ:///C:/Users/user/Downloads/משלוח מנות.doc# ftn12|^[12]]].

מנהג כ"ק אדמו"ר הוא לתת משלוח הכולל מאכל ומשקה והיה שולח לשלושה אנשים: כהן, לוי וישראל[13].

ג. המילים "איש לרעהו" מלמדים ששולחים שתי מנות לאיש אחד, ויהא המקבל מעל גיל בר-מצווה ואז הוא נקרא 'רעהו'[[:קובץ:///C:/Users/user/Downloads/משלוח מנות.doc# ftn14|^[14]]].

גם נשים חייבות בזה, ואישה תשלח לאישה ואיש לאיש, ולא להיפך[[:קובץ:///C:/Users/user/Downloads/משלוח מנות.doc# ftn15|^[15]]].

אישה נשואה תשלח בעצמה, מלבד מה ששולח בעלה, כמו כן יכול בעלה לשלוח בשמה ובתנאי שיהיה מידיעתה[[:קובץ:///C:/Users/user/Downloads/משלוח מנות.doc# ftn16|^[16]]].

גדולים וגדולות מעל גיל מצווה, אף שגרים אצל ההורים, חייבים בעצמם ואינם יוצאים במה ששולחים ההורים וכן צריך לחנך את הקטנים שהגיעו לחינוך[[:קובץ:///C:/Users/user/Downloads/משלוח מנות.doc# ftn17|^[17]]].

בנוגע לשאלה השנייה – אם שלח לחברו והלה לא רצה לקבל:

יוקדם שכל האמור לקמן הוא רק במנה אחת שהיא המצווה, אך בשאר המשלוחים אין צורך להקפיד בכל הנ"ל[18].

שאלה זו תלויה במחלוקת שהובאה לעיל ביסוד וטעם מצוות המשלוח: הרמ"א כתב סוף סימן תרצה "ואם שולח מנות לרעהו והוא אינו רוצה לקבלם או מוחל לו – יצא". פסק זה של הרמ"א מתאים עם שיטת מנות הלוי שהובאה לעיל, שהמטרה היא להראות חיבה ואהבה בין אנשים, ולכן כל עוד הראה השולח את חיבתו לרעהו – קיים את המצווה אף שהמקבל לא הסכים לקבל. אך לשיטת תרומת הדשן שהעיקר הוא הקבלה,  שהמקבל ייקח את המשלוח וייהנה ממנו – לא קיים השולח את המצווה. כך סוברים הפרי חדש והחתם סופר שאם המקבל לא רצה לקבל – לא קיים השולח את המצווה וזאת משום שחוששים לטעמו של תרומת הדשן שהעיקר במשלוח הוא הקבלה. וכן כתב בילקוט יוסף[19] לחוש לשלוח שוב.

חשוב להדגיש: גם לשיטת הרמ"א מדובר במקרה שהמקבל לא רצה לקבל כי יש לו מספיק או שלא נעים לו לקבל, אבל במקרה ששלח השולח משלוח לשונא שלו, והשונא לא רצה לקבל מחמת המריבה ביניהם – כאן לכל הדעות לא יצא השולח, כי המשלוח צריך להיות דווקא 'איש לרעהו' ולא 'לשונא'.

השלכה מעשית נוספת באותו עניין: במקרה ששולח מנות בעילום שם והמקבל אינו יודע מי שלח: לשיטת תרומת הדשן, השולח קיים מצוות משלוח מנות שהרי המטרה קוימה ולמקבל יש אוכל לסעודת פורים. אך לשיטת מנות הלוי השולח לא יצא ידי חובה, כי המקבל אינו יודע מי שלח ולא התקיים כאן אחווה.

שאלה דומה נוספת: במקרה ששולח משלוח כזה, שהמקבל אינו יכול לאכול, כגון מיני מתיקה לחולה סכרת שהמאכל מזיק לו, או שהמאכל חלבי והמקבל בשרי ולא יספיק לעבור שש שעות עד סוף הפורים ולא יוכל המקבל להנות מהמשלוח. בכזה מקרה יוצאים ידי חובה לכל הדעות, שהרי לשיטת מנות הלוי שהעיקר הוא האחווה – יש כאן אחווה גם במשלוח כזה, וגם לשיטת תרומת הדשן שיסוד משלוח מנות הוא שיהיה אוכל לסעודת פורים, הרי המקבל אינו חייב ליהנות בעצמו אלא יכול לתת את המשלוח לבני ביתו והם ייהנו ויאכלו את האוכל הזה בפורים, ואם כן כששלח אוכל המזיק למקבל או אוכל שהמקבל לא יכול לאכול מצד הלכה - קיים השולח את מצוות משלוח מנות[20].

דומה לזה יש דיון האם אפשר לשלוח כלים ובגדים או רק אוכל. לשיטת תרומת הדשן יוצאים ידי חובה רק באוכל, אבל לטעם מנות הלוי אפשר לצאת ידי חובה גם בבגדים או מתנות. וחוששים לשיטת תרומת הדשן ושולחים רק אוכל.

נפקא מינה נוספת היא, אם שולח עשיר לעני או עני לעשיר, לשיטת תרומת הדשן הולכים אחרי המקבל וצריך שיקבל כמות אוכל המתאימה לו לסעודה, ועני ששלח לעשיר – ישלח לעשיר כפי צרכו. וכן אם שלח עשיר לעני – מספיק שישלח קצת כפי שהעני רגיל לאכול. אבל לשיטת מנות הלוי, עשיר השולח לעני צריך לשלוח הרבה כדי להראות שהוא באמת מחבב ואוהב את המקבל, ואם ישלח מעט – אין כאן ריבוי באהבה ואחווה שהרי המעט הזה אינו חשוב בעיני העשיר. וכן אם ישלח עני לעשיר – יכול לשלוח העני מעט כי גם במשלוח שלו הקטן גילה העני את אהבתו.

להלכה נפסק, הן האשכנזים והן הספרדים, לחשוש לשתי הדעות[21], ולכן צריך שידע המקבל שקיבל את המשלוח וידע ממי קיבל, ויסכים לקבל את המשלוח, והמשלוח יהי מורכב מדברי אכילה.

----^{[1] כף החיים סימן תרצה סקל"ח.}

^{[2] משנ"ב תרצה סקי"ח.}

^{[3] סקל"ה.}

^{[4] קדושת לוי סוף קדושה שנייה, ומנהג ישראל זה הובא בתורת מנחם התוועדויות תשמח ח"ב עמוד 410 הערה 114.}

^{[5] סברא זו כותב החתם סופר (ראה בפסקי תשובות סימן תרצה הערה 84), ראה לקו"ש חל"ג עמוד 118 הערה 39 ומשמע שם ששליח למשלוח מנות הוא אינו כמותו דהמשלח אלא ישות נפרדת ועצמאית.}

^{[6] משנ"ב סקי"ט, ילקוט יוסף סי"א.}

^{[7] ילקוט יוסף סט"ז.}

^{[8] שו"ע ורמ"א סו"ס תרצה, משנ"ב שם סק"כ. ונראה שכל זה הוא לשיטת תרוה"ד שמשלוח מנות הוא בשביל צרכי סעודה, אך לשיטת מנות הלוי ששולחים להראות אחווה אם כן זה מתגלה גם במתנות ולאו דווקא באוכל.}

^{[9] פרי חדש תרצה ועוד וכ"כ בחזון עובדיה פורים עמוד קיח וילקוט יוסף תרצה ס"ד.}

^{[10] משנ"ב תרצה סק"כ, ילקוט יוסף שם ס"ו.}

^{[11] אם מחלקים הרבה מנות להרבה אנשים (וכגון ב'מבצעים'), די בכך שיהיו המנות כל אחת בשיעור כזית והמשקה בשיעור רביעית (ראה שלחן מנחם או"ח ח"ג עמוד שכו).}

^{[12] אשל אברהם מבוטשאטש בסימן תרצה וערוך השולחן שם סי"ד בביאור לשון השו"ע "שתי מנות בשר", ובראש יוסף מגילה ז ע"א מיקל בזה. וכ"ה מנהג הספרדים ראה ילקוט יוסף סי"ז.}

^{[13] וראה בספר המנהגים}

^{[14] שאילת יעב"ץ ח"א סימן קכא ועוד החמירו וכ"כ כף החיים ובן איש חי והביאם בילקוט יוסף סקל"ז, וערוך השלחן תרצה סקי"ח מיקל שגם קטן הוא 'רעהו'.}

^{[15] רמ"א סו"ס תרצה.}

^{[16] הליכות ביתה סימן כד הערה נה בשם הגרשז"א ועיין ערוך השלחן תרצו ס"ג. וכ"ה בילקוט יוסף תרצה סק"ל.}

^{[17] לקו"ש חי"א עמוד שכה. ילקוט יוסף סקל"א.}

^{[18] חזון עובדיה עמוד קלג וכ"ה פסק האשכנזים.}

^{[19] סק"מ.}

^{[20] ראה פסקי תשובות תרצה הערה 105 בעניין זה ושם הביא בשם הגרש"ז אוירבעך שיצא י"ח באוכל המזיק למקבל. וכ"ה בילקוט יוסף סמ"ד.}

^{[21] ילקוט יוסף סקכ"ח ועוד שם.}