שאלות
1. האם נשים חייבות לשמוע פרשת זכור?
2. אדם שלא הגיע לבית הכנסת לשמוע פרשת זכור או שאינו יכול לבוא מסיבות בריאותיות – מה יעשה? (האם יכול לקרוא לעצמו מהחומש? האם יכול להשלים את הקריאה בהזדמנות אחרת?)
מקור והסבר כללי
מובא בשולחן ערוך (סימן תרפה ס"ז): "יש אומרים שפרשת זכור ... חייבים לקראם מדאורייתא". כך מלמד הפסוק: "זכור את אשר עשה לך עמלק ... לא תשכח" ודרשו בגמרא (מגילה יח ע"א): "כשהוא אומר לא תשכח הרי שכחת הלב אמור, מה אני מקיים זכור? בפה". כלומר, הציווי "לא תשכח" מלמד שאסור לשכוח בלב את מעשה עמלק והציווי הנוסף: 'זכור', מלמד שאין להסתפק בזכירה בלב, אלא יש להוציא בפה את זכירת מעשה עמלק.
(השנאה הנצחית לעמלק, היא משום הרשעות העצומה שלו, שהתנפל על עם ישראל מיד עם יציאתם ממצרים ובכך קירר את האמבטיה הרותחת של ההתפעלות מהניסים הגדולים שעשה ה' במצרים).
הדרך לקיים את מצוות הזכירה בפה דאורייתא, היא על ידי שמיעת הפרשה מהבעל קורא ושמיעתנו נחשבת כמו קריאה בפה[1].
ספר החינוך (מצוה תרג) כותב כי המצווה לזכור בפה, היא פעם אחת בשנה ובכך מעורר בעצמו את הזכירה של מעשה עמלק. האחרונים[2] מבארים את הדבר בכך, ששיעור השכחה של דבר הוא אחרי י"ב חודש שלא חושבים עליו. כך אמרו חז"ל שאבדה משתכחת בי"ב חודש, וכן נגזרה גזירה על המת שמשתכח בתוך י"ב חודש ולכן מדי י"ב חודש נזכרים שוב במעשה עמלק ובכך לא שוכחים אותו.
בנוסף לעצם החיוב מדאורייתא לזכור פעם בשנה את מעשה עמלק, ישנו חיוב מדרבנן לעשות זאת בשבת שלפני פורים. וזאת כדברי ספר החינוך: "כדי לסמוך מחיית עמלק למחיית המן"[3]. שכן המן הוא מזרע עמלק ובכל שנה מוחים את המן מחדש, ולכן לפני המחייה בפועל, עלינו להזכיר ולקרוא בתורה את הציווי לזכור את מעשה עמלק ולמחות את זכרו.
לסיכום: עצם החיוב לקרוא בפה את פרשת עמלק פעם בשנה, הוא מדאורייתא, אבל הקביעות לעשות זאת דווקא בשבת הסמוכה לפורים היא מדרבנן[4].
[אגב, להעיר דבר מעניין: אף שבקריאה זו מקיימים מצווה (מדאורייתא), בכל זאת אין מברכים על כך ברכה כפי שמברכים בכל המצוות. משום שהמצווה היא על השחתה ואין מברכים על השחתה אפילו של אומות העולם. כפי שאמר הקב"ה בשירת הים "מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה"[5]].
פרטי המצווה והלכותיה
ביחס לחיוב נשים במצוות זכור דאורייתא:
יש שכתבו שמאחר ומחיית עמלק היא מצוות עשה שנוהגת תמיד עד שימחה שמו של עמלק לגמרי, לכן היא אינה מצווה התלויה בזמן ונשים חייבות בה כמו האנשים.
אבל ספר החינוך כתב שנשים פטורות ממחיית עמלק, כי זו מצווה הבאה על ידי מלחמה ונשים פטורות ממלחמה, ולכן גם פטורות משמיעת קריאת זכור. ובדומה לזה כתב האבני נזר שמאחר ולילה לאו זמן מלחמה הוא וכן אין הריגת זרעו של עמלק דוחה שבת, אם כן מחיית עמלק היא מצווה שהזמן גרמא ונשים פטורות ממצווה זו.
הכף החיים מוסיף (תרפה סק"ל), שגם אם נשים חייבות במחיית עמלק, אך קריאת זכור בשבת הסמוכה לפורים היא תקנת חכמים והקריאה בזמן זה דווקא היא כמצווה שהזמן גרמא ונשים פטורות בה.
להלכה למעשה:
מנהג הספרדים כתב בילקוט יוסף[6], שנשים המקלות יש להם על מי לסמוך אבל המחמירות לבוא ולשמוע – תבוא עליהן ברכה.
הפוסקים האשכנזים חולקים בזה[7]: התורת חסד כתב (תלמידו של הצמח צדק, רבה של לובלין ובערוב ימיו מרבני ירושלים) שבפולין לא הלכו הנשים לשמוע פרשת זכור, אבל יש מגדולי האשכנזים שכתבו שנשים כן חייבות וכך נהגו בארץ ישראל[8].
כמובן, נשים הנוהגות לקיים את כל המצוות שהזמן גרמא ומקפידות לשמוע שופר וליטול לולב וכו' – ילכו לשמוע פרשת זכור.
ביחס לשאלה השנייה – מי שלא הגיע לבית הכנסת בשבת זכור או אינו יכול לבוא מסיבות בריאותיות – מה יכול לעשות: עלינו לברר האם הוא יכול לקרוא את פרשת זכור בבית מתוך החומש ובכך לקיים את מצווה הזכירה?
מדברי ספר החינוך שהובאו לעיל עולה, שהחיוב הוא דווקא בקריאה בתורה הנעשית בציבור ורק כך מקיימים המצווה מדאורייתא. וכך גם הבין התרומת הדשן בשיטת הרא"ש[9] ותוס'[10]. אולם הרמב"ם והרמב"ן[11] סבורים שמדאורייתא אפשר לקיים מצווה זו גם ביחיד הקורא לעצמו בפה ורק מדרבנן צריך ציבור וספר תורה.
להלכה פסק השולחן ערוך כדברי התרומת הדשן, שהקריאה חייבת להיות בציבור ובספר תורה ובלשון השולחן ערוך "יש אומרים שפרשת זכור..חייבים לקראם מדאורייתא, לפיכך בני הישובים שאין להם מנין צריכים לבא למקום שיש מנין בשבתות הללו כדי לשמוע פרשיות אלו שהם מדאורייתא"[12].
המשנה ברורה כתב שגם אם נאמר דחיוב השמיעה בעשרה הוא דרבנן, מכל מקום יש להחמיר בזה כי עיקר המצווה היא מדאורייתא.
ובספר ילקוט יוסף[13] כתב שצריך לשמוע בציבור ובספר תורה. ועוד כתב שאם יש קבוצת אנשים פחות ממנין ויש להם ספר תורה, יוציאו ספר תורה ויקראו בו את הקריאה בלי ברכות לפניה ולאחריה ולפחות הקריאה תהיה מתוך הספר אף אם אין מנין וציבור.
המורם מכל זה שסתם אדם אינו יכול לקרוא ביחיד ומתוך החומש. אולם מי שמאושפז בבית רפואה ואינו יכול ללכת לבית הכנסת לשמוע זכור, כתב בילקוט יוסף שיקרא לעצמו מתוך החומש את פרשת עמלק.
תקנה נוספת למי שלא שמע זכור בשבת לפני פורים: ביום הפורים עצמו לפני קריאת המגילה קוראים בתורה את מעשה עמלק מבפרשת בשלח. וכתב המגן אברהם והובא להלכה גם בכף החיים (סקכ"ח), שבדיעבד מי שנאנס ולא שמע קריאה בשבת זכור, ישמע קריאה זו ביום הפורים ויכוון לצאת בה ידי חובת זכירת עמלק[14].
דיון נוסף: האם קטן יכול לעלות לתורה למפטיר דפרשת זכור?
בכל שבת קריאת המפטיר היא חזרה על פסוקים שכבר קראו בעלייה האחרונה, ולכן גם קטן יכול לקרוא פעם שניה פסוקים אלו. אבל בפרשת זכור (וכן בשאר שבתות שמוציאים ספר שני למפטיר), הפסוקים הם פסוקים חדשים ואיך קטן יעלה לתורה ויוציא את הגדולים ידי חובה?
אכן כתבו חלק מהפוסקים האשכנזים שקטן לא עולה לתורה לקריאה זו[15]. אבל הט"ז כתב וכן פסק אדמו"ר הזקן שקטן היודע למי מברכים יכול לעלות לתורה. ומנמק רבנו הזקן, כי אף שהמצווה בפרשת זכור היא "שישמענה כל אדם מישראל והקטן שאינו מחוייב בדבר אינו יכול להוציאם ידי חובתן, מכל מקום עכשיו הרי הש"ץ קורא בקול רם ומשמיע לציבור ומוציאם ידי חובתן", כלומר בימינו שהעולה לא קורא בעצמו אלא יש 'בעל קורא', אם כן הבעל קורא הוא המוציא את השומעים ולא הקטן. אבל באמת למנהג התימנים (ועוד עדות) שהעולה הוא הבעל קורא – קטן לא יכול לעלות לקריאה זו.
ובחזון עובדיה (פורים עמוד כז) כתב שלכתחילה קטן לא יעלה לקריאה זו, אבל אם עלה לא ירד.
----[1]
[2]
[3]
[4]
[5] יפה ללב הובא בכף החיים תרפה סקכ"ט.
[6]
[7]
[8]
[9]
[10]
[11]
[12]
[13]
[14]
פעמיים נכתבה בתורה פרשת עמלק: בפרשת בשלח ובפרשת כי תצא. ההבדל ביניהם הוא שעיקר מעשה עמלק נאמר בפרשת בשלח ושם מסופר את מלחמת עמלק כיצד "ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים" וכיצד יהושע ניהל את המלחמה "ויחלוש את עמלק ואת עמו לפי חרב". ובסוף מעשה עמלק נאמר הפסוק "כתוב זאת זכרון בספר ושים באוזני יהושע כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים".
אך בפרשת כי תצא אין מסופר מעשה המלחמה של עמלק אלא רק מתחילים מיד עם חיוב הזכירה "זכור את עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים".
ונמצא מכך אשר פרשת עמלק בפרשת בשלח היא 'מעשה עמלק' כי שם מסופר בהרחבה את כל סיפור המלחמה, אך פרשת כי תצא היא מצוות הזכירה בלבד – "זכור".
ומספרת הגמרא (מגילה ז ע"א) שביקשה אסתר מהחכמים "כתבוני לדורות" היינו שיכתבו את המגילה כאחד מספרי הקודש, וחכמים לא הסכימו עד שהביאו ראיה מהפסוק המובא במעשה עמלק בפרשת בשלח שנאמר שם "כתוב זאת זכרון בספר", ודרשו חכמים מפסוק זה שמעשה עמלק צריך להיכתב בתורה ארבע פעמים: "כתוב זאת" – מעשה עמלק בפרשת בשלח ופרשת כי תצא. "זכרון" – בנביאים, היינו מחמת שאול בעמלק והריגת אגג על ידי שמואל המופיע בספר שמואל. "בספר" – מגילת אסתר".
ונמצא שהפסוק "כתוב זאת זכרון בספר" בפרשת בשלח הוא היסוד לכתיבת המגילה. וכך עושים בפועל שקוראים בסמיכות לפורים את כל ארבעת הקריאות: בשבת הסמוכה לפורים קוראים את מעשה עמלק בפרשת כי תצא כדברי המשנה במסכת מגילה (כט ע"א), ומפטירים בפרשת שמואל ואגג. ביום הפורים קוראים את מעשה עמלק בפרשת בשלח ואחר כך קוראים במגילה. וטעם הדבר שלפני המגילה קוראים בפרשת בשלח הוא כי בפרשה זו נאמר הפסוק "כתוב זאת זכרון בספר" שהוא ההקדמה והיסוד למגילה.
ומטעם זה יש שחלקו על המגן אברהם ואמרו שאין יוצאים ידי חובה בקריאת עמלק ביום הפורים כי קוראים שם ויבוא עמלק של פרשת בשלח ולא מוזכר שם הציווי של 'זכור'.
[15]
קשרים
- ראה גם השקו"ט המדובר בשיחת פורים - ומשם בהערות דריש שיחת ש"פ צו - תשמ"ט. (הרב צבי הירש זלמנוב)