קפיצת הדרך
"התרצה לראות דבר פלא?", פנה הרבי המהר"ש לר' מרדכי, בן אחיו רבי ברוך שלום, שלימים התמנה לרב בויטבסק. "הבה ונלך לחדרו של לייב המשרת". הוא נטלו בידו והוליכו לשמש של אביו, הרבי ה"צמח צדק".
"היכן היית אתמול בלילה, במוצאי שבת קודש?", שאל הרבי המהר"ש את לייב מיד בהיכנסם לחדרו.
דומה היה כי לייב השמש נבוך. "לאחר צאת השבת, קרא לי הרבי", סיפר בגמגום, "ושאלני האם אני מוכן לשתות מעט "משקה". השבתי שאם אקבל מידו של הרבי, לא אסרב לשתות מעט. הרבי נתן לי ספל מלא בוודקה, בירך אותי באמירת "לחיים", ואני שתיתי. לאחר מכן שאל אותי הרבי אם אסכים לשתות כוס נוספת. השבתי בשנית כי מידו של הרבי לא אסרב, ושתיתי כוס שנייה. מאותו רגע, זכרוני מעורפל. אינני יכול להשיבכם דבר...".
יצאו הרבי המהר"ש ובן אחיו מחדר המשרת, והרבי המהר"ש גולל לפני אחיינו את שאירע: לבני העיר ויטבסק הייתה שאלה דחופה אל הרבי ה"צמח צדק", שדיני נפשות תלויים בה. הם נזקקו לתשובה בתוך פרק זמן קצר מאד. אלא שויטבסק מרוחקת מליובאוויטש מרחק רב. עוד זאת, שהדרך מליובאוויטש לויטבסק משובשת מאד, מחמת החורף והגשמים. אפילו אם היה שולח הרבי כתב תשובה בידי רץ מהיר הרוכב על סוס, לא היה מספיק המכתב להגיע ליעדו בזמן.
אמש, בשעה עשר בלילה, קרא הרבי למשרת, הורה לו לשתות כמה כוסות מלאות ב"משקה", וחגר אותו בחגורה. אחר כך תחב את המכתב בכנף מעילו בצורה בולטת, וליווה אותו החוצה. "הבט. רואה אתה את אורות העיר ויטבסק? לך לשם!", הורה לו הרבי. לייב החל לצעוד בדרכו לויטבסק, על פי פקודת הרבי.
חלפו דקות מספר, והנה, ר' לייב מצא את עצמו בפתח ביתו של העסקן הציבורי של ויטבסק, הגביר ר' יוד'קע קרלין, ונקש על הדלת. יוד'קע יצא מביתו, ולהפתעתו ראה את לייב, משרתו של הרבי. לתומו חשב כי הוא נמצא בעיר כבר מערב שבת. הכניס אותו יוד'קע לבית, הבחין כי השמש מבוסם קצת, הוציא את המכתב שהיה תחוב לו בכיס, קרא את תשובת הרבי, החזיר את המכתב לכיס, וליווהו החוצה, בדרך חזרה לליובאוויטש הרחוקה.
בתוך רגעים אחדים היה המשרת בליובאוויטש, בחצר הרבי. הרבי יצא לקראתו, נטל את המכתב מכיס המעיל, ושלח אותו לחדרו. עלה ר' לייב על יצועו בשקט, ולא ידע כלל מכל שהתרחש, לא על לכתו לויטבסק ולא על בואו חזרה.
"זכה ר' לייב המשרת לקפיצת הדרך של ממש", סיים הרבי המהר"ש את סיפורו.
אוצר סיפורי חב"ד, חלק יז, עמ' 36