זיווג משמים
אחד מצעירי החסידים של המגיד ממזריטש שהה במחיצת רבו בימים הנוראים ובחג הסוכות. בטרם שב לביתו, שטח לפני רבו את צרתו. כבר תקופה ארוכה מחפש הוא אחר שידוך הגון, אך השדכנים אינם מציעים לו דבר, מחמת עניותו. הימים נוקפים, השנים חולפות, והוא נותר רווק מבוגר.
השיב לו המגיד: "לך לדרכך לשלום. עליך להסכים להצעת השידוכים הראשונה שתוצע לך".
•
בדרך הביתה התאכסן החסיד ללינת לילה במלון באחד הכפרים. אותה שעה ישבה במלון קבוצת אנשים ריקים ופוחזים, מלהגים דברי הבל וליצנות. כשהבחינו בחסיד תמים היושב לו ליד התנור, החליטו להתל בו, והחלו להתעניין בו ובמעשיו.
"שב אתה מהמגיד ממזריטש?", התלוצץ מישהו מהקבוצה. "נו, ספר. מה ביקשת מהרבי ומה הוא השיב לך?". סיפר הבחור החסיד את האמת. "ביקשתי מהרבי ברכה לשידוך הגון, והרבי ציווה עליי להסכים להצעת השידוך הראשונה".
אחד הליצנים קם מיד ואמר: "ככה?! יש לי, אפוא, שידוך נאה בשבילך! אחותי היא צעירה לימים, גרושה, ומצויה כאן עימי. אם מסכים הינך, נתקע כף זה לזה תיכף". באמרו זאת, הצביע על בתו של בעל הפונדק, שכמובן לא הייתה אחותו. אביה לא היה נוכח במקום, וקבוצת הפוחזים ניצלה את ההזדמנות.
חזקה עליו הוראת רבו, המגיד ממזריטש, והסכים מיד לשידוך. אמרו ועשו. העמידו "משקה" ללגימה ומיני מזונות על השולחן, כדי לחגוג את "חגיגת האירוסין".
הלצים לא הסתפקו באירוסין, והציעו: "שמא נערוך כבר עכשיו גם את הנישואין?".
ומדיבור למעשה. "מי יודע לכתוב כתובה ולסדר קידושין?", שאל מישהו מהחבורה. "אני בעצמי יודע", אמר הבחור. "אם כך, אין דבר המונע ממנו לערוך גם את החופה הערב", פסקו המסובין... לקחו טלית, פרשו אותה כחופה, והאברך כתב כתובה כדת וכדין. עד מהרה נערכו הקידושין, כדת משה וישראל.
בתום טקס החופה, כבר היו בני החבורה בגילופין, וסחבו את החתן הטרי לריקוד סוער. במשך שעה ארוכה המשיכו להתלוצץ ולשמוח על חשבונו. זה מושך לו בכובעו מכאן, והשני מושך מצד אחר, אלו מכים בו, ואלו צוחקים ממנו.
ראה הבחור כי הללו מהתלים בו, השתמט ויצא מהחדר, כדי ללון במקום אחר.
•
בבוקר השכים החתן קום ובא אל הפונדק. כשראה את אביה של כלתו, לחץ את ידו ואמר: "שלום עליכם, חותני".
האב, שלא ידע כלל מכל סיפור המעשה, לא הבין מה רוצה הצעיר. ראתה זאת הבת, והסבירה לאביה: "איש זה היה לנו אתמול לצחוק ולשעשועים, ואף עמדתי עימו אמש תחת החופה. הכול בליצנות גמורה".
בתדהמה שמע האב מהבת את כל פרטי הפרשיה, ומיד הזדעק. "טיפש! מה זאת עשית? לקדש אישה צעירה?! כלום לא הבנת שהחבורה היתלה בך?!". בזעם רב ניגש אל החסיד וסטר על לחיו.
לאחר שנמלך בדעתו התנצל על הסטירה, והחל מדבר עם החסיד רכות. בידיו של הפתי מונח גורלה של בתו. בלי עזרתו אי אפשר להתיר את הסבך, ושיתוף פעולה אפשר להשיג רק בדרכי נועם. הנישואין – נישואין גמורים הם. כדי לשחרר את בתו מהעול המוזר שניחת עליה, עליו לשכנע את הבחור לתת לאשתו גט פיטורין. "מבין אתה שלא הייתה כאן אלא מהתלה. תן לבתי גט, ותקבל עשרים רובל בתמורה".
השיב הבחור: "בשמחה אתן לבתך גט, אפילו בחינם. אלא שאני הנני חסיד. המגיד ממזריטש רבי הוא, והוא ציווה עליי להסכים לשידוך הראשון שיציעו לפני, וכך עשיתי. לא אוכל לבטל את השידוך ללא הסכמת הרבי!".
בעל כורחו נסע בעל הבית עם האברך למזריטש. בבואם אל הרבי, סיפר בעל הבית את כל המעשה, כיצד קבוצה של הוללים הצליחה לנצל את תמימותו של הבחור, והוא קידש את בתו לאישה. "אני מציע לו מאה רובל כסף, ובלבד שייתן גט לבתי", סיים בעל הבית את דבריו.
השיב הרבי: "שוב לאכסניה שלך, ובינתיים אשוחח עם האברך על העניין. חזור לכאן בעוד כמה שעות".
כששב בעל הבית, אמר לו הרבי: "דיברתי עם האברך בעניין הגט, והוא מסכים לכך, בתנאי שתיתן לו אלף רובל כסף. אולם, אין לך מה לדאוג. יש לי שידוך ראוי עבור בתך, שידוך טוב והגון, והחתן שאני רוצה להציע לך מוכן להעניק אלף רובל כסף בתמורה. לא תצא מופסד כלל מכל העניין. את אלף הרובל תקבל מהחתן המיועד ובתך תמצא את השידוך הראוי לה".
"מוכן אני לציית לכל אשר יאמר הרבי", השיב אבי הכלה.
פני הרבי הרצינו, והוא פנה לבעל הבית: "הסכת ושמע! האברך שרצוני להציע לבתך הוא ממשפחה מיוחסת בישראל, מושלם בכל המעלות. ואולם, חסרון אחד היה לו, והוא העניות. ברם, עתה כבר יש לו, ברוך ה', אלף רובל כסף, סכום נאה, ולפיכך אין טוב לך מאשר להשתדך עימו".
הרבי הביט על החסיד הנבוך, החתן החדש-ישן-חדש, ושב והרים את עיניו אל בעל הפונדק. "רק זאת אומר לך: זהו זיווג מן השמים עבור בתך!".
שמע בעל הפונדק את דברי הצדיק, הרהר בהם, והבין שמאת ה' הייתה כל זאת. ציית לדברי הרבי, חזר עם בתו וחתנו לביתו, ערך משתה גדול לכל קרוביו וידידיו, והזוג המאושר הצליח בכל.
סיפורי חסידים, עמ' 57