נדוניה מנין?
ר' וולף קיצעס, תלמידו המפורסם של הבעל שם טוב, היה עני מרוד. למרות עניותו, היה שמח בחלקו כל הימים.
כשהגיעה בתו של ר' וולף לפרקה, לא היו לאביה מעות כדי להשיאה, והדבר העיק עליו מאד. פעם שאל אותו הבעל שם טוב: "מדוע אינך משיא את בתך?". השיב ר' וולף: "הלא אין לי מאומה! אפילו לחם לאכול אין לי. כיצד אשיא אותה?".
גער בו הבעל שם טוב וציווהו למהר ולמצוא שידוך עבור בתו. "הגיעה עת זיווגה של בתך. שלח מיד שליח מיוחד לעיר יאסי. אני אשלם את הוצאות נסיעתו. צווה עליו לדבר עם השדכנים הדרים בעיר ולהבטיח נדוניה בסך אלפיים רובל כסף, ובלבד שהחתן יהיה בן תורה". עשה ר' וולף כפקודת רבו, ומיהר לשלוח שליח ליאסי.
השליח תיאר באזני שדכני יאסי את צדקותו וחסידותו של ר' וולף, ואף הבטיח בשמו נדוניה של אלפיים רובל עבור חתן נכבד ובן תורה. השדכנים התחילו להציע לפניו שידוכים שונים, ולבסוף הציעו שידוך טוב במיוחד. בחור גדול בתורה וביראת שמים, בן להורים מיוחסים ועשירים. הוטב השידוך בעיני השליח, והתיישב עם הורי החתן כדי לכתוב "תנאים". השליח כתב וחתם בשם ר' וולף כי החתן יקבל אלפיים רובל כדמי נדוניה.
חזר השליח לעירו וסיפר לר' וולף על השידוך המוצלח. ר' וולף האזין לבשורה ברגשות מעורבים. מחד גיסא שמח בליבו על כך שבתו זכתה לחתן עילוי ובעל מידות טובות. מאידך גיסא, חשש שלא יצליח לעמוד בהתחייבות. מניין ישיג אביון שכמותו אלפיים רובל כסף?
הוא בא לשטוח בפני רבו את צרתו. עוד טרם הספיק לפתוח את פיו, בירכו רבו בברכת "מזל טוב" לבבית, והבטיח כי אין לו מה לדאוג בקשר לנדוניה. "במהרה יבוא עזרך מקודש, ותוכל לשלם את כל שהתחייבת ולהשיא את בתך ברוב פאר".
חלפו שבועות מספר, ור' וולף קיבל מכתב ממחותנו לעתיד. במכתב הביע המחותן את פליאתו על כך שר' וולף לא שלח מתנה לחתן, כפי הנהוג. הצטער ר' וולף, והלך בזריזות אל הבעל שם טוב, להראות לו את המכתב ולבקש ישועה. גם הפעם בירכו הבעל שם טוב ואמר כי אין לו שום סיבה לדאגה, וכי קרובה ישועתו לבוא.
חלפו עוד מספר שבועות, ושוב הגיע מכתב מהמחותן. גם הפעם קובל המחותן על כך שר' וולף אינו שולח מאומה לחתן. ר' וולף לא השיב למכתביו של המחותן. כשראה המחותן שאין קול ואין עונה על מכתביו, התחיל לדאוג. הוא שלח שוב מכתב ובו דברים קשים, והודיע שאם לא יקבל תשובה על מכתביו, יבטל את השידוך.
במר נפשו התייצב שוב ר' וולף אצל הבעל שם טוב, והציג לפניו את המכתב. ציווה עליו הבעל שם טוב: "שלח מכתב למחותן, וכתוב בו ששלושה ימים לפני החתונה יבוא לכאן עם החתן וכל משפחתו, ובעזרת ה', יהיה הכול מוכן ומזומן לחתונה. גם הנדוניה וגם שאר המתנות לחתן יהיו מוכנות".
כתב ר' וולף ככל אשר ציווהו הבעל שם טוב. המחותן קיבל את המכתב, והחליט לסמוך על ר' וולף, הצדיק והחסיד. התחילו בני משפחתו של המחותן להתכונן לקראת החתונה.
ימים מספר לפני החתונה הגיעה ההודעה כי החתן וכל בני המשפחה יוצאים לדרכם. כשקיבל ר' וולף את המכתב, לא ידע את נפשו מרוב דאגה. הנה באים בני המשפחה, ובכיסו אין עדיין פרוטה אחת שחוקה. הוא לקח את המכתב וצעד לעבר ביתו של הבעל שם טוב כדי להיוועץ בו.
בדרכו אל מעונו של הצדיק, פגש ר' וולף ביהודי אחד הצועד לבדו. אותו יהודי שאל את ר' וולף לכתובת מגוריו של הבעל שם טוב. "גם אני בדרכי לשם. בוא והצטרף אליי", השיב ר' וולף. וילכו שניהם יחדיו.
כשהגיעו אל חדרו של הבעל שם טוב, הושיבם הרבי ופתח בסיפור מעשה: "מעשה בסוחר גדול שהיה נוהג להוביל עצים ברפסודות גדולות למדינת רוסיה. פעם אחת הוביל עצים רבים, וקיבל תמורתם סכום עצום, ארבעים אלף רובל כסף. הלך הסוחר, בידו צרורו ובו הרווח הנאה מאד, עלה למרכבתו המהודרת הרתומה לסוסים אבירים, וציווה לעגלון הגוי לצאת לדרך.
בדרך נרדם הסוחר וישן שנת ישרים. העגלון הערל חמד את הכסף, ובמוחו השטני הגה תכנית זדונית. הוא הסיט את הסוסים ממסלולם אל סבך מעמקי היער. כשהקיץ הסוחר משנתו, קרב אליו העגלון כשבידו גרזן חד, ותבע את צרור הכסף השמן. לא הועילו תחנוניו של הסוחר שלכל הפחות ישאיר בידו חצי מן הכסף. העגלון דרש את כל הכסף באופן מיידי, ואף איים על חייו. ראה הסוחר כי נשקפת סכנה לחייו, ומסר לעגלון את כל כספו.
כשהכסף היה כבר בידי העגלון, נמלך הרשע בדעתו, והחליט להרוג את הסוחר. "כיצד אוכל להניחך בחיים? הלא בוודאי תספר אחרי כן את סיפור המעשה ותסגיר אותי לידי המשטרה!", אמר, ספק לעצמו ספק לסוחר הניצב מולו. ניסה הסוחר להניאו ממעשה זה בכל מיני תחנונים, אך דבריו נפלו על אוזניים אטומות. הבין הסוחר כי כלתה אליו הרעה, והתחנן לפני הערל כי ימתין כמה רגעים עד שיתוודה לפני מותו. התרצה העגלון לבקשתו של הסוחר המפוחד וקשר אותו לעץ, שלא יברח.
אמר הסוחר "וידוי" בכוונה גדולה, בהשתפכות הנפש, ואף נדר נדר. 'אם אנצל מידי הרוצח, אתן סכום נכבד לצדקה מהכסף הרב שהרווחתי'.
לפתע באה לו הישועה המקווה. שומר היער, למרות המרחק הרב ביניהם, שמע את תפילתו המרטיטה של הסוחר. הוא הזדרז לבוא לכיוון קולות הבכי שבקעו מעומק היער. בראותו את הסוחר קשור לעץ ולידו עגלון האוחז גרזן, התנפל על העגלון, אסר אותו בחבלים, ומיהר להתיר את הסוחר מכבליו. הסוחר סיפר למצילו את כל סיפור המעשה, והלה מיהר להוביל את העגלון אל בית המשטרה בעיר. לאחר חקירה ודרישה השיבו השוטרים את כל הכסף לסוחר, ואת העגלון כלאו בבית הסוהר. נסע הסוחר לביתו שמח וטוב לב, ופיו מלא שירות ותשבחות לה' יתברך שהציל את נפשו ממוות בטוח.
ברם, עברו הימים, חלפו שבועות, והסוחר אינו מקיים את נדרו. הוא לא נתן מאומה לצדקה ממה שנדר והבטיח. לאותו סוחר היו שני ילדים, בן ובת. ללא סיבה נראית לעין, נדבק בבתו חולי רע, ולאחר ימים מספר מתה מהמחלה המשונה. הוא לא שת לבו לזה, לא קישר בין הדברים, ועדיין לא נתן מכספו לצדקה כפי נדרו אשר נדר. כעבור תקופה נוספת חלה בנו במחלה קשה, וכעת נואשו הרופאים מהצלת חיי הבן החולה אנושות", סיים הבעל שם טוב את סיפורו.
ר' וולף הבחין כי פני היהודי שהתלווה אליו השתנו לבלי הכר והוא שרוי בסערת רגשות עזה. הסתבר כי הוא הוא הסוחר שניצל ממוות. הוא בא במיוחד למז'יבוז' כדי לבקש מהצדיק ברכה עבור בנו החולה. הוא הזדעזע מסיפור הדברים, נזכר בנדר שנדר ולא קיים, ובקול שנוק מבכי אמר: "הנני מוכן ומזומן להפריש תיכף את כספי הצדקה שהבטחתי... אתן את הכסף לכל מטרה שיורה לי הרבי...".
"לך מהר ושקול סך ארבעת אלפים רובל כסף לר' וולף, האיש היושב לצידך, לצורך הכנסת כלה", השיב לו הצדיק.
הסוחר מיהר לקיים את ההוראה, ור' וולף התחיל להתכונן לחתונה בשמחה רבה. קנה מתנות בשביל החתן, שילם אלפיים רובל כנדוניה וערך את סעודת הנישואים בהרחבה גדולה.
הסוחר התעכב במז'יבוז' כדי להשתתף בשמחת הנישואים, לשמוח ולרקוד לפני החתן והכלה. עוד טרם יצא לדרך, לשוב אל ביתו, התבשר הסוחר שבנו נרפא ממחלתו באורח נס, והוא בריא ושלם.
סיפורי חסידים, עמ' 61