תפילה בעיר הגדולה
לפני מלחמת העולם הראשונה התגוררו שני אחים בעיירה יהודית קטנה באירופה. עניים מרודים היו שניהם. אחד מהאחים החליט להגר לארצות הברית. אמר ועשה, ועד מהרה הצליח בעסקיו והתעשר מאד.
האח שהתעשר שלח מכתב לאחיו שנותר בעיירה, והזמין אותו לבוא ולראות את רוב עושרו, כיצד חי הוא ברווחה גדולה בארצות הברית. "בעיירתנו הדלה דרה המשפחה כולה בחדר אחד, ורק כשמישהו מבני המשפחה התחתן, קיבל חדר נפרד. כעת, בעושרי כי רב, חי אני לבדי עם משפחתי בדירת פאר ובה עשרות חדרים!", התרברב האח במכתבו.
למכתבו צירף גם סכום כסף, בידעו שלאחיו האביון לא יהיו אמצעים מספיקים לנסיעה.
למרות שקיבל בדואר את דמי הנסיעה, העדיף האח העני שלא לערוך את המסע המפרך. אולם, לאחר מחשבה החליט לנסוע בכל זאת. היו לו כמה בנות שהגיעו לפרקן, וכסף לחתונות - אין. מי יודע, אולי מה' יצא הדבר? הוא ייענה להזמנה, ובעת ביקורו בארצות הברית יבקש מאחיו שיסייע לו לחתן את הבנות בכבוד. קם ונסע.
האוניה הגיעה אל חופי ניו יורק. פגישת האחים הייתה נרגשת.
'לא זו העת להציג לפני אחי את מטרת בואי', הרהר האח האורח, והניח לאחיו להתפאר בעושרו המופלג.
האח העשיר הוביל את אחיו האביון בין חדרי ביתו הגדול והמפואר. הוא ציפה כי אחיו, בן העיירה העני, יתפעל מהיופי מנקר העיניים. בניגוד לציפיותיו, אחיו נותר אדיש לחלוטין אל מול העושר האגדי. משראה את חוסר העניין שמגלה אחיו בפאר וההדר, החליט להעלות אותו לגג ביתו הגבוה, ומשם להראות לו את השאון וההמולה של העיר הגדולה, ניו יורק. 'כשיראה אחי את המתרחש בניו יורק, הוא בוודאי יערוך השוואה עם המתרחש בעיירה הקטנה שבאירופה, ובלי ספק ייצא מגדרו מרוב התפעלות', חשב.
כשעמדו על הגג הנישא, התחיל בעל הבית להסביר בטוב טעם לאחיו: "הבט צפונה וראה את הבניין המפורסם הזה... הבט דרומה וראה את הכיכר המפורסמת ההיא...". כך עומד האח, ובהתלהבות מצביע ומחווה לעבר ארבע רוחות השמים, מנסה להדביק את אחיו האביון בהתלהבותו מהתנהלות הדברים במטרופולין הענק...
אולם, שוב חש האח שההתפעלות וההתלהבות היא מנת חלקו בלבד, ואילו אחיו אינו מתרגש ואף אינו מאזין לדברי הרצאתו. מבט נוסף אל האח גילה שהוא עומד בפינה כלשהי על הגג, ומתפלל מנחה!...
הוא המתין עד שסיים את תפילת שמונה עשרה, ומיד גער בו. "הייתכן?! אני מראה לך את גדולתה ועוצמתה של ניו יורק, ואתה בעצמך מבחין מה מתרחש בעיר כה גדולה מדרום ומצפון, ממערב וממזרח. כיצד אתה מאפשר לי להמשיך הלאה בתיאור הדברים, תוך שאתה עומד במנוחת הנפש ומתפלל מנחה?! וכי לא יכולת להתפלל מנחה בעוד חצי שעה?!".
משיב לו האח בשלוה: "אומר לך את האמת. אינני מבין אותך. אני מתגורר בדירת חדר, בעיירה הקטנה, אין סביבי כל כך הרבה גויים, ועדיין יש לי טרדות. אתה מתגורר בדירה ובה חמישים חדרים, וסביבך המוני גויים. כבר שעה ארוכה אתה מציג בפניי את ריבוי הקשיים שבסביבתך, וכיצד אתה מצליח למרות הכול לסבול את הסביבה העוינת של ניו יורק ולהישאר בחיים... חשבתי לעצמי שאם כל זה לא מפריע לך, ודאי לא יפריע לך שאני אעמוד להתפלל מנחה כמה דקות...".
•
הרבי סיפר את הסיפור, והסיק את הלקח: ניסיון העשירות קשה יותר מניסיון העניות, והוא מטריד מאד את מנוחת הנפש. על כך אמרו חכמינו: "מרבה נכסים - מרבה דאגה". כשיש לאדם נכסים רבים, הדבר לא רק טורד את מנוחתו בגלל הדאגה לרכושו ונכסיו הרבים. מתווספים אצלו דאגות רבות בכל העניינים...
שיחות קודש, תש"ל, עמ' 240