"לא ייעשה כן במקומנו!"
אדמו"ר האמצעי היה מדבר בשבח ההדרכה שקיבל מהמלמד הראשון שלו, ר' ישראל דב. הוא הדריך אותו לשמוע סיפורים חסידיים, והכניס בו חיות מיוחדת לעניין.
פעם ישבו כמה חסידים וסיפרו סיפורים חסידיים, והרבי ישב להאזין לדבריהם. אחד החסידים, ר' חיים מדריבין, סיפר על מהפכה שהתחוללה בעירו. "בעירי היו כולם, כולל בני התורה הגדולים, "מתנגדים" לדרך החסידות. החסידים בדריבין מנו מניין מצומצם של אברכים שהתפרנסו על שולחן חותניהם. אני הייתי אחד מהם. כולנו למדנו יחדיו אצל הגאון רבי זרח מאיר. רבי זרח מאיר היה יהודי בן ששים, תלמיד חכם עצום, שלא הפסיק לרגע מלימודו. כל סוגיה שלמד היה מנתח לפרטים ופרטי פרטים, עד שגאוני בריסק ווילנה כינוהו "הגאון רבי זרח מאיר המחטט"".
אדמו"ר האמצעי האזין עם יתר החסידים לתיאור גאונותו של רבי זרח מאיר. "כשהגאון רבי זרח מאיר היה אומר שיעור, היו מאזינים לו זקני גאוני דריבין, שכן הוא היה מחדש גדול ובעל הסברה חריפה. כשהיה משמיע שיעור, היה פותח ואומר: "שימו ראש, ושמעו חידושי תורה שתנאים ואמוראים שמחים בהם בגן עדן"...".
"פעם, כשעמד הגאון רבי זרח מאיר להשמיע שיעור, נכנס לבית המדרש עובר אורח, הניח את שקו בצד ונטל את ידיו. אנו, האברכים, נתנו לו ברכת שלום. אחד החסידים, ר' שלום שלמה החנווני, הזמין את האורח לאכול משהו. האורח השיב שכבר אכל, והתיישב ליד השולחן כדי לשמוע את השיעור.
"הזקנים, וכן הגאון רבי זרח מאיר, העירו לאורח החדש כי עליו לפנות את מקומו ליד השולחן. "כל אדם צריך להיות מכיר את מקומו! אין זה מן הראוי שאורח צעיר יישב ליד השולחן ביחד עם זקני הגאונים!".
"האורח לא ענה להם מאומה, קם ממקומו ועמד מהצד.
"כהרגלו, פתח הגאון רבי זרח מאיר בהקדמה הידועה בשבח עצמו בלימוד, והחל מיד ללמוד את המשנה "המקיף את חברו משלוש רוחותיו", והסביר את דברי המשנה לעומק. הגאונים שישבו שם התפעלו מאד מחידושיו הנפלאים, והסכימו שבחידושי תורה כאלה שמחים בודאי התנאים והאמוראים בגן עדן.
"והנה, לפתע פתאום, האורח שעמד מהצד ושמע את השיעור, החל להפריך את כל סברותיו של הגאון רבי זרח מאיר. תחילה הוא חזר על החידושים שחידש הגאון, אך כל חידוש וחידוש הוא פרך וסתר מעיקרו!
"כל הנוכחים התבלבלו מהלמדנות שהציג האורח, ונשארו יושבים דוממים. לאחר כמה רגעים של דומיה המשיך האורח ואמר: "לא מזמן ביקרתי בעיירה קטנה, ושם שמעתי איך אברך ראש ישיבה מלמד את הסוגיה הזו. במשך כמה שעות הוא לימד את המשנה בטוב טעם".
"הזקנים והגאון רבי זרח מאיר קמו ממקומותיהם, וביקשו מהאורח שיישב ליד השולחן. "צריכים להיות מכיר את מקומו", השיב להם האורח...
"האורח היה החסיד ר' מנחם זכריה. הוא נשאר בדריבין כמה שנים, תפס את מקומו בקרב הגאונים, ובמשך הזמן כל גאוני דריבין הפכו לחסידי אדמו"ר הזקן...".
ספר השיחות (לה"ק), ת"ש, עמ' קכה