בזכות הצדיק הנסתר
ר' ברוך, אביו של אדמו"ר הזקן, התגורר, תקופה מסוימת, בעיר מגוריו של בנו. בכל פעם שהיה נכנס ר' ברוך אל בנו, אדמו"ר הזקן, היה הרבי קם לפניו, כדין מצות כיבוד אב.
בצדקותו וקדושתו, לא יכול היה ר' ברוך לסבול זאת, ואמר: "הייתכן שאיש ששכינה מדברת מתוך גרונו יקום לפניי?!". גמלה בלבו החלטה לעזוב את ליאזנא. אמר ועשה – החל נודד ממקום למקום, והיה גולה מעיר לעיר. בבואו לעיר היה פונה לבית הכנסת. אנשי המקום היו מבחינים מיד באצילות המיוחדת שמקרינות פניו, מבינים שאינו עני פשוט, ומפצירים בו לבוא לסעוד בביתם בכבוד.
כך היה הולך למסעיו, עד שבא למדינת הונגריה, לעיר אחת ששמה סוליש. נכנס ר' ברוך, כדרכו, לבית הכנסת, ועשיר אחד ביקש ממנו שיתלווה אליו לסעוד עימו בצוותא. סעד ר' ברוך בביתו של העשיר, באותו היום ובערבו של יום.
בבעלותו של אותו איש עשיר היה בית עסק גדול של משרפות שיכר, ובאותו היום מצא ברכה במלאכתו שלא כרגיל. התפלא האיש, ואז עלה בדעתו שהברכה היא לרגלי האורח המיוחד. אמרה לו אשתו: "לך ובקש ממנו שיסעד את ליבו אצלנו גם ביום המחרת", וכך עשה העשיר. ואכן, גם ביום השני ראה ברכה גדולה בעסקיו. אז הבין באופן ברור שלרגלי האורח שלח לו ה' ברכה. ניגש לר' ברוך וביקש: "רואה אני שכבודו לא מסתובב בדרכים בשביל לצבור הון, על כן אבקש ממנו שיישב אצלי בתמידות, וכל מחסורו עליי יהיה".
הסכים ר' ברוך וישב אצל האיש. נתן לו האיש חדר מיוחד, וסיפק לו את כל הצטרכותו. ויהי שם ר' ברוך מספר שנים. כשהגיעה עת פטירתו, התקבצו אליו חשובי וגדולי העיר שכבר ידעו את גדולתו, ושאלו אותו האם יש לו בנים, ואם כן – איה מקומם, כדי שיוכלו להודיע להם.
ענה להם ר' ברוך: "יש לי ארבעה בנים, כולם רבנים, ושוכנים הם ברוסיה. לשניים מהם צריך להודיע בפירוש, לאחד מספיק לרמוז, ולאחד לא צריך להודיע כלל, כי הוא יידע מעצמו".
בעת פטירתו של ר' ברוך הייתה אשתו של בעל הבית מעוברת, ור' ברוך ביקש ממנה לקרוא לילד שייוולד על שמו.
לאחר שנפטר, קברוהו בכבוד גדול, במקום חשוב, וה"חברה קדישא" הציבה מצבה על קברו.
כשנודע לאדמו"ר הזקן על פטירת אביו, שלח שליח מיוחד לעיר סוליש עם סכום כסף רב, כדי לשלם לעשיר עבור דאגתו לצרכי אביו, ול"חברה קדישא" עבור מקום הקבר והמצבה. השליח בא לסוליש ורצה למסור את המעות, אך הן העשיר והן ה"חברה קדישא" סירבו לקבל אפילו פרוטה אחת.
אמר להם השליח: "דעו נא כי הרבי הוא איש אלקי, והוא קפדן, והקפדתו בודאי תעשה רושם, על כן - קיימו את דבריו". הוסכם ביניהם להביא את הסוגיה לדיון ב"דין תורה". בית הדין פסק שה"חברה קדישא" חייבת לקבל את המעות ואילו האיש שאירח את ר' ברוך בביתו רשאי לסרב.
למארחו של ר' ברוך נולד בן, ונקרא שמו בישראל - "ברוך".
סיפורי חסידים, עמ' 85