וידויו של רבי זושא - הדרך הראויה לתוכחה אמתית

וידויו של ר' זושא

דרך ייחודית הייתה לו, לר' זושא מאניפולי, להוכיח יהודים שחטאו.

כשרצה להשפיע על יהודי לשנות את דרכיו לטובה, היה נעמד לידו ומתחיל להתוודות על "חטאיו" שלו. "זושא חטא ועשה כך, וזושא פשע ועשה כך...". תוך כדי "וידויו" היה מפרט את כל החטאים שעשה האיש, ובוכה בכי מר.

כשהיה היהודי שומע את הוידוי, ורואה את צערו הרב של ר' זושא, היה מתעורר לתשובה. מתחרט על העבר, ומחליט לשפר את הנהגתו בעתיד.

•

הרבי לומד מהדברים יסוד חשוב בדרך ההוכחה של הזולת. ר' זושא באמת התוודה על חטאיו שלו, כביכול. לא היה בדברים רק מעין "הצגה" שנועדה לעורר את החוטא. על המוכיח לזכור כי הזולת הוא ראי. אם הוא רואה רע בזולתו, סימן הוא שהרע קיים גם בו, לפחות במידה מסוימת. לכן עליו להתחרט ולהתוודות ברבים על הרע המצוי בו, וכך יתקן גם הזולת את מעשיו. מי שלא רוצה להתבזות ולדבר ברבים על חסרונותיו שלו, שלא ידבר גם על חסרונות של יהודים אחרים!

גם כשמקיימים את מצות "הוכח תוכיח את עמיתך", יש להקפיד להוכיח ביחידות, ללא הלבנת פנים, חלילה, ולהשמיע את הדברים בנחת.

ליקוטי שיחות, חלק י, עמ' 24. התוועדויות, תשמ"ב, חלק ד, עמ' 2129