וירא כי יש שב"ר
כשנלקח אדמו"ר הזקן למאסר, נכנס אליו גיסו, ר' ישראל קוזיק, ושאלו מה מוטל עליו לעשות.
השיב לו אדמו"ר הזקן: "סע מיד לפטרבורג, ודאג לשלוח מישהו לברדיצ'ב, אל רבי לוי יצחק, כדי שיעשה "פדיון נפש" עבורי".
מיד עשו כאשר ציוה הרבי. ר' ישראל, גיסו של הרבי, נסע תיכף לפטרבורג, ואחד החסידים נשלח לברדיצוב.
כשבא השליח לברדיצ'ב וסיפר לרבי את שאירע, נפל הצדיק על הארץ וזעק זעקה גדולה ומרה. לאחר ששבה אליו רוחו, שאל את השליח: "האם הרבי היה נראה טרוד מהמאסר?". השליח השיב בחיוב.
שוב שאלו הצדיק: "האם הוא היה טרוד, חיצונית או פנימית?". השיב לו השליח: "הרבי היה נראה טרוד רק חיצונית ולא פנימית, שכן ראיתי כי את נעלי הבית שלו שכח לקחת, ואילו את הטלית והתפילין לא שכח".
הצדיק ציין לשבח את הבחנתו של החסיד, ואחר כך שאל אותו מה שם אמו של אדמו"ר הזקן, לצורך עריכת "פדיון נפש". את זאת לא ידע השליח לומר. "שכחתי לשאול את הרבי מה שם אמו, וכשנזכרתי כבר הייתי באמצע הדרך. לא רציתי לשוב על עקבותיי, כי חזקה עליי הוראתו של הרבי לנסוע מיד", השיב השליח.
על שולחנו של הצדיק היה מונח חומש. פתח הצדיק את החומש באקראיות. מול עיניו הופיע הפסוק "וירא יעקב כי יש שבר במצרים". אמר הצדיק: ""שבר" הם ראשי התיבות של שמו - שניאור בן רבקה".
מיותר לציין שאכן, אמו של הרבי נקראה רבקה.
סיפורי חסידים, עמ' 108