פתיחה: הכול תרומות
אם תסתכלו על בית הכנסת שלנו, הכול נקנה בתרומות.
הנה, הפרוכת נתרמה לזכות/לעילוי נשמת...
ארון הקודש נתרם לזכות/לעילוי נשמת...
הבימה נתרמה לזכות/לעילוי נשמת...
גם הפרשה שלנו נקראת לא פחות מאשר בשם "תרומה".
פרשת השבוע: ה' מבקש תרומה (1 דקה)
מי מבקש את התרומה?
הקב"ה אומר "ויקחו לי תרומה".
איזה תרומות ה' מבקש?
החומרים הכי יקרים שיש – "זהב, כסף ונחושת, ותכלת, וארגמן, ותולעת שני, ושש, ועיזים, ועורות אילים מאדמים, ועורות תחשים, ועצי שיטים, שמן למאור, בשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים, אבני שוהם ואבני מילואים לאפוד ולחושן".
שאלה: מה המטרה של התרומות? (1 דקה)
אבל אתה שואל: רגע, בשביל מה כל התרומות הללו? לאן הולכים כל המיליארדים?
ופתאום, אחרי שהפרשה כבר פירטה את כל התרומות הנדרשות, היא "נזכרת" לומר בפסוק השמיני של הפרשה מה המטרה של התרומות – "ועשו לי מקדש, ושכנתי בתוכם".
השאלה היא: למה הקב"ה מדבר קודם כל על התרומות ורק אחר כך על המטרה שלהם? הרי הפסוק הראשון של הפרשה היה אמור להיות, לכאורה, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", ורק אחר כך לדבר על התרומות1?
סיפור: הנס שהצדיק שיתף אותנו (2 דקות)
מספרים על אשה שהגיעה במוצאי שבת, אחרי תפילת ערבית, אל הבעל שם טוב, והתחילה לבכות שאין לה כסף למחייה והיא זקוקה בדחיפות לשלוש מאות רובל.
הבעל שם טוב פנה לתלמידיו וביקש שיבדקו בכיסים אם יש להם כסף.
התלמידים היו עם בגדים של שבת, ולא היה סיכוי שימצאו כסף, אבל הם הכניסו את הידיים לכיסים ו... הופ, כל אחד מצא מטבע, והצליחו לתת שלוש מאות רובל.
אחר כך ישבו התלמידים וניתחו את המקרה, וחשבו מה היה הנס:
אחד אמר שהנס היה בעובדה שכל אחד מצא מטבע בכיס, למרות שהיו עם בגדי שבת;
השני אמר שהנס היה בעצם העובדה שהתלמידים הכניסו את הידיים לכיסים, למרות שידעו כי לא אמור להיות שם כסף;
אבל השלישי אמר שהנס היה בעובדה שהבעל שם טוב החליט לשתף אותנו במצוה. הרי הוא יכול להשיג בדרך נס את כל הכסף מבלי לבקש מאיתנו, ובכל זאת בחר לשתף אותנו במצוה הגדולה.
תשובה: אני תורם, אני שותף! (דקה וחצי)
זאת התשובה שלנו.
משה רבינו לא היה זקוק לתרומות של כל בני ישראל כדי להקים את המשכן. הוא יכל לבקש תרומה ממיליארדר אחד ולסגור את הסיפור במהירות עם קבלן אחד, במקום לפנות לציבור כולו ולאסוף כסף קטן.
ה' גם יכל לעשות "העברה בנקאית" למשה רבינו עם כל הסכום המלא, שהרי על ה' נאמר "לי הכסף ולי הזהב נאום ה'".
ובכל זאת ה' מבקש מבני ישראל "ויקחו לי תרומה" כי זה עניין עקרוני. כדי שיוכל להיות "ושכנתי בתוכם" כמו שצריך – התנאי המקדים הוא "ויקחו לי תרומה". ה' רוצה לשתף ולחבר את בני ישראל לבניית המשכן באמצעות התרומות שלהם.
רעיון מרכזי: בין מתן תורה למשכן (3 דקות)
למה כל כך חשוב לשתף את בני ישראל?
כי מבלי לשתף, אין לדברים קיום.
תראו מה קרה במתן תורה. השכינה שרתה על הר סיני, אבל בני ישראל לא היו שותפים פעילים. לכן כמו שהשכינה באה, ככה היא הלכה. בזמן מתן תורה היה אסור להתקרב להר בגלל השכינה, אבל "במשוך היובל – המה יעלו בהר". לא נשארה שום קדושה על הר סיני, ואם תרצו, אתם יכולים היום לעשות טיול להר סיני ולעלות על הפסגה שלו (בהנחה שאתם יודעים איזה הר הוא הר סיני)...
זה גם ההסבר לשאלה איך קרה חטא העגל אחרי מתן תורה? – והתשובה היא, שהשכינה התגלתה מלמעלה, אך בני ישראל לא היו שותפים פעילים, לא היו מספיק מחוברים. לכן הם לא השתנו מספיק מבפנים.
אומר הקב"ה לבני ישראל אחרי חטא העגל: אם אתם רוצים שהשכינה תשרה בתוככם – אתם תצטרכו להיות אלו שיעשו את הצעד הראשון. אתם צריכים להיות שותפים פעילים. הצעד הראשון הנדרש הוא "ויקחו לי תרומה" – תפתחו את הכיסים שלכם ותתנו מכספכם למען הקמת המשכן, ותקימו את המשכן בכוחות עצמכם, "ועשו לי מקדש".
רק אחר כך יגיע השלב האחרון "ושכנתי בתוכם". כאשר אתם תהיו שותפים פעילים, בתרומות שלכם ובהתנדבות שלכם, אז השכינה תשרה בתוככם באופן מתמשך ופנימי!
לקח: הצדקה כהזדמנות (חצי דקה)
אנו לומדים מכאן איך להתייחס למצוות הצדקה. לפעמים אנשים חושבים שמנצלים אותם כאשר מבקשים תרומות.
אבל האמת היא, שנתינת תרומות זו הזדמנות להתחבר לקדושה, זו הזדמנות להתחבר לבית הכנסת, למוסדות תורה וצדקה.
חז"ל אומרים כי מצוות הצדקה שקולה כנגד כל המצוות, כי נתינת הצדקה מחברת את הדבר החשוב לאדם – את הכסף – עם הקב"ה, וכך אדם מתחבר אל ה'2.
גאולה: גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה
לכן חז"ל אומרים "גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה" – כאשר כולם יתחברו אל ה' על ידי נתינת הצדקה, או אז תבוא הגאולה השלמה, "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", בגאולה השלמה במהרה בימינו, אמן. ----[1] שאלה נוספת – למה שם הפרשה תרומה: לכאורה שם הפרשה אמור להיות "ושכנתי בתוכם", דבר המדגיש את ה', ולא את התרומה המדגישה את האדם?
וההסבר הוא: עיקר המשכן זה החיבור של האדם עם ה' מלמטה, ולכן שם הפרשה הוא דווקא "תרומה".
[2] בדיחה – לא ראינו אותך בבית הכנסת: מספרים ששטר המאתיים (או מאה דולר) עלה לשמים והיה בטוח שיקבל מקום של כבוד. אבל לפתע ראה כי נתנו לו כבוד מוגבל. פתאום הוא שומע חצוצרות וקבלת פנים מרשימה למישהו שעומד להגיע. המאתיים שקל מסתכל אחורה לראות מי מגיע, ולהפתעתו את מי הוא מגלה... את מטבע העשר אגורות (או הסנט). העשר אגורות מקבל כבוד מלכים, ונותנים לו טרקלין מלכים גדול ומכובד.
שואל השטר של המאתיים בשמים: איך יתכן שלי נותנים כבוד כל כך קטן, ואילו לעשר אגורות נותנים כבוד מלכים? איפה הצדק? משיבים לו: אותך... לא ראינו הרבה בבית הכנסת, אותו ראינו הרבה בבית הכנסת...