מרגל חסידי בצבא נפוליון
החסיד הנודע ר' משה מייזליש סח פעם לפני החסיד המפורסם ר' יצחק אייזיק מהומיל: "האל"ף של חסידות הצילה אותי ממוות ממש".
ר' יצחק אייזיק לא ירד לדעת חברו, והלה החל מגולל את סיפור הצלתו המופלא: במלחמת נפוליון, המצביא הצרפתי, נגד צבאו של ניקולאי הרוסי, היה אדמו"ר הזקן מתומכי הצד הרוסי, ואף ניסה לסייע לרוסים במערך המלחמה.
ר' משה מייזליש, שהיה חכם ומלומד גדול, ושלט בשפות גרמנית, רוסית, פולנית וצרפתית, נשלח על ידי אדמו"ר הזקן לרגל בקרב הצרפתים עבור הצבא הרוסי. הרבי ציווה עליו להתחבר למפקדים צרפתים עד שיעניקו לו משרה חיונית, ואת כל מה שייוודע לו על מהלכי המלחמה הוא יעביר בסודיות גמורה למפקדי הצבא הרוסי.
ר' משה מצא חן בעיני המפקדים הבכירים בקרב מחנה הקיסר הצרפתי, והוא מצא משרה טובה באחת המחלקות הסודיות של הצבא. החסיד המלומד הציע הצעות מספר הנוגעות לאופן הצבת השמירה סביב מחסן הנשק הגדול בווילנה, ועצותיו מנעו הצתה מכוונת וזדונית שהייתה עלולה לשרוף את כל מצבור הנשק. מעתה, לא הסתירו מר' משה דבר. אט אט החל ר' משה להעביר ידיעות לרוסים על תכניות המלחמה ותכסיסי הקרב של הצרפתים.
יום אחד היה ר' משה עד לוויכוח שהתנהל בפיקוד העליון שנגע לניהול הקרבות בחזית המלחמה. מפות גדולות היו פרוסות על השולחן, ומצביאי הצבא דנו כיצד יש לסדר את כוחות הצבא במערכת הקרב. ר' משה השתדל לזכור את דברי המתדיינים, על מנת להעביר את המידע לצד הרוסי.
לפתע פתאום נפתחה הדלת בבהלה. שומר הפתח נבהל ושלף את אקדחו. היה זה המצביא נפוליון בכבודו ובעצמו. זה מספר ימים שמקנן בו חשד כבד על הימצאותו של מרגל בכיר המעביר את סודות המלחמה הכמוסים לידיעת האויב. הוא התפרץ אל החדר שישבו בו הקצינים הבכירים, והביט על פני הנוכחים.
"האם כבר התקבלה החלטה על סידור כוחות הצבא והקרבות בסביבות ווילנה? הלא הקרב על ווילנה הוגבל למחר ולא יאוחר ממחרתיים!", זעק נפוליון בחמת זעם.
הקיסר הביט בפניהם של הנוכחים וניסה לבחון האם יש בסיס לחשדותיו. עיניו נתקלו בר' משה החסיד.
"מי הוא האיש הזר העומד פה?", שאל, מצביע לכיוונו של ר' משה. בתוך כך הוא ניגש בצעדים חפוזים לר' משה, וזעק: "אהה! יודע אני כי מרגל רוסי אתה!". באומרו זאת, הניח הקיסר את ידו על ליבו של ר' משה, כדי להרגיש את פעימות דופק הלב ולבדוק את מידת התרגשותו של ר' משה.
הס הושלך בחדר. הכול הביטו על המתרחש. אולם ר' משה לא נרתע ולא נבהל. "אדוני הקיסר, חלילה וחס! בגלל בקיאותי בכמה שפות בחרו בי פקידי הקיסר לשמש כמתרגם. אינני מרגל! חלילה!".
כשהרגיש נפוליון שליבו של החסיד פועם כרגיל, ולא ניכר עליו כל רמז להתרגשות יתירה, האמין לו ושילחו לנפשו.
"רואה אתה? האל"ף של חסידות הצילה אותי ממוות", סיים ר' משה מייזליש את סיפורו. "הלא הרבי לימד אותנו שהאל"ף של חסידות היא לנצל את טבע המידות והכוחות לטובת עבודת ה'. בטבע כוחות הנפש, המוח הקר צריך להיות שליט על הלב הרותח והסוער. אילולי יכולתי להשליט את המוח על הלב, היה הקיסר בוודאי מבחין בהתרגשות ובפחד, והיה מוציא אותי להורג בעוון ריגול!...".
אגרות קודש – אדמו"ר הריי"צ, חלק ג, עמ' שיג