צדיק אחד בא לעיירה ומן הבוקר עד הערב עמד העם עליו לבקש מאתו רפואות וסגולות לכל מיני מיחושים ומרעין בישין.
היה שם אפיקורס אחד, לבש גבורה ואמר:
עתה תראו: אלך אליו ואשטה בו לעין-כל, ושום רעה לא תאונה לי.
נכנס אצל הצדיק ואמר לו:
אליך באתי, איש-האלקים, כי תאסוף אותי ממיחושי.
"מיחושיך מה הם?"
"זה כמה נטלו ממני חוש-הטעם, חוש-האמת וכוח-הזיכרון."
יצא הצדיק למקום שיצא והביא בידו מה שהביא, ניגש אל האפיקורס והרעים עליו:
פתח פיך!
נבהל האפיקורס ופתח פיו, ומיד הטיל בעל-השם לתוכו מה שהיה בידו.
טפו! -– צעק האפיקורס ורקק רקיקה גדולה. – טינופת!
אמר לו הצדיק:
מה תצעק? חולה באת אלי, ורפואה היתה לך: טעם טעמת, אמת אמרת וגם זכור תזכור, שטינופת אכלת...
קשרים
פרשת משפטים - אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה רק שבתו יתן ורפא ירפא (כא, יט) מדבר שקר תרחק (כג, ז)