סיפר ה׳מנחת אלעזר׳ ממונקאטש:
פעם נסע רבי לוי יצחק מברדיטשוב עם זקני רבי משה לייב מסאסוב אל יער סמוך, ועמם איש נוסף לשמשם [והיו בי״ד של שלשה], גם לקחו אזמל של מילה ויין. בתוך היער מצאו תינוק שהיה מוטל כרוך בסדינים, שהניחה אותו אמו והלכה לקצור תבואה, והם, שראו שיש בתינוק נכרי זה נשמה יקרה וניצוץ גדול, מסרו נפשם ומלו את הילד בחשאי לשם גירות ונתנו אותו לבית ׳גידול יתומים׳ בק״ק בראד הסמוכה. וכתבו פתקא בסוד שהילד הוא גר צדק ושיטבלו אותו כשיגדל. בעת חתונתו היו שם בעלי מנגנים בתופים ובמחולות ובא רבי משה לייב לבראד ושמחו שמחה גדולה. קול זמרתם הוטב מאד לרבי משה לייב ואמר כי טוב היה ׳שביום פטירתי׳ ישוררו וינגנו מנגנים אלו בכל כך מתיקות ונעימות.
סיפור מעניין (ודומה) מה׳חתם סופר׳ תמצא בספר ׳זכרון למשה׳ (סימן יד אות ח)