"ונפשו קשורה בנפשו"
ר' פינחס רייזעס מגדולי חסידיו של אדמו"ר הזקן, היה נוהג לנסוע אל הרבי בארבעה חודשים קבועים בשנה - בחודש אלול, בחודש תשרי, בניסן ובסיוון. שנה אחת, בעקבות מחלה שתקפה אותו, נבצר ממנו לקיים את הנסיעה אל הרבי.
בשמיני עצרת, בעודו יושב בסוכתו וסועד, הזדעזע פתאום כל גופו, נעמד וקרא: "אוי, רבי!". חלפו רגעים ספורים, והוא סיפק את ההסבר למסובים. "חשתי כי הרבי מעלה אותי עכשיו בזיכרונו".
אכן, הסתבר כי באותה שעה ממש העלה אותו הרבי במחשבתו. היה זה בעיצומה של סעודת החג, כאשר לפתע אמר הרבי למסובים: "פנחס רייז'ס זקוק לרפואת הגוף. את שאין ביכולתי לתת לו - איני נותן לו. אבל רפואת הגוף אני נותן לו...".
חסידים תושבי שקלוב שנכחו במעמד שבו לעירם וסרו מיד למעונו של ר' פינחס, ביקשו ממנו להציב "משקה" על השולחן, והתיישבו להתוועד. במהלך ההתוועדות סיפרו לו את המאורע שהיו עדים לו, בסעודת החג אצל הרבי.
להפתעתם, התברר להם כי בדיוק באותה שעה שהרבי דיבר אודותיו, הוא, ר' פינחס, זעק בכל כוחו לרבו - "אוי, רבי!...". הם, כדרכם של חסידים, התחילו לגעור בו ולמחות ממנו קצה של הרגשת ישות עצמית. "כלום רוח הקודש שרתה עליך? וכי חושב אתה את עצמך לבעל מדרגה גבוהה? הכיצד יכולת להרגיש שהרבי מזכיר את שמך?".
הרגיע אותם ר' פינחס ואמר: "צודקים אתם. אינני בעל מדרגה, ולא זכיתי להופעת רוח הקודש. אסביר לכם את שאירע. בפעם הראשונה שהייתי ב"יחידות" אצל הרבי, מסרתי לו את מדרגת ה"נפש" שלי; כשהייתי אצלו בפעם השנייה, מסרתי לו גם את בחינת ה"רוח"; ובפעם השלישית מסרתי לו גם את ה"נשמה"... כל הנר"נ (= נפש, רוח ונשמה[1]) שלי מסורים ונתונים לרבי! לא אני הוא היודע, ולא אני הוא שמרגיש... כל נשמתי ומציאותי איננה שלי, כי אם של הרבי...".
סיפורי חסידים, עמ' 114 ----[1] נפש, רוח ונשמה - בתורת הסוד והחסידות מרבים לעסוק בדרגות, הרמות והרבדים השונים מהם מורכבת הנשמה. באופן כללי, מדובר בשלוש הבחינות הללו.