עצביהם - כסף וזהב...
היה זה בילדותו של אדמו"ר האמצעי. יום אחד, בשעת ערב, הוא חזר לביתו מלימודיו ב"חדר", ונכנס לחדר המבוא שלפני חדרו של אביו, אדמו"ר הזקן. באותה שעה שהו שם כמה מזקני החסידים, מתכוננים בחיל ורעדה לקראת כניסתם אל הקודש פנימה, ל"יחידות" אצל הרבי.
בין השאר נכחו שם החסידים המפורסמים ר' שמואל מונקעס[1] ור' שלמה רפאל'ס[2] מווילנה. בשלב מסוים נפתחה הדלת, וגם החסיד ר' יוסף, שהיה אחד מגדולי העשירים ובעלי המסחר בשקלוב ונדיב גדול, הצטרף אליהם.
שאל ר' שמואל מונקעס את ר' יוסף הגביר: "ר' יוסף, מדוע שרוי הינך בעצבות?". נאנח ר' יוסף והפטיר: "זמנים קשים... הפרנסה דחוקה...". ר' שלמה רפאל'ס הצטרף גם הוא לדברים, הנהן ואמר: "אכן, הפרנסה קשה".
הילד, אדמו"ר האמצעי, אהב להשתעשע עם ר' שמואל מונקעס, החסיד החריף. שמע הילד את שיחתם ופנה לר' שמואל: "מדוע זה שואל אתה אותם מהי סיבת עצבותם? והלא פסוק מפורש הוא בתהלים – "עצביהם - כסף וזהב", עצבותם נובעת מסיבות של כסף וזהב בלבד...".
סיפורי חסידים, עמ' 114 ----[1] מגדולי חסידיו של אדמו"ר הזקן. מפורסם ב"שובבותו" ופקחותו.
[2] מגדולי החסידים בתקופת אדמו"ר הזקן, אדמו"ר האמצעי והרבי ה"צמח צדק". לפרנסתו עסק במסחר במשקאות.