החידה שנפתרה
תקופה קצרה לאחר שנשא אדמו"ר הזקן לאישה את בתו של ר' יהודה לייב סגל, החל להתפרסם שם גאונותו בין חכמי המדע הגדולים.
השמועה הגיעה גם לאוזני הפרופסור דה-לנגזשי, אחד מראשי המורים באקדמיה מפורסמת. הוא עצמו התמחה בחכמת הבוטניקה, חקר הצומח, אך בטבעו היה סקרן ואדם רחב אופקים. בהיותו תלמיד בבית הספר הגבוה למדעים בסורבון שבצרפת, שמע מפרופסור מפורסם חידה הנדסאית מסובכת. מני אז, כשנפגש עם מהנדסים שונים הוא מראה להם את החידה כפי שהעתיקה, אך אין פותר לו אותה. עתה, כששמע שחתן הגביר סגל בויטבסק הוא מופלג בחכמת התכונה וההנדסה, החליט להציע את כתב החידה לפני הגאון.
בואו של הפרופסור הישיש דה-לאנגזשי עורר התעניינות גדולה בקרב חכמי האקדמיה באזור כולו. רבים מהם באו לקבל את פניו באכסנייתו, בבית ראש העיר. ביניהם נכח גם הפרופסור מרסיי, שלא הצטיין בחיבת יהודים. כששמע מרסיי שהפרופסור המכובד הגיע לאזור על מנת לבקש פתרון לחידה הנדסאית מורכבת מחתנו של ר' יהודה לייב סגל, הוכיחו על כך שהוא מזלזל בכבוד עצמו, ועל כך שהוא טורח ובא לשמוע דברי חכמה מפי צעיר יהודי ששואב את כל ידיעותיו מהתלמוד.
דה-לאנגזשי הכיר את מרסיי ועוינותו כלפי היהודים, ולפיכך בחר שלא להשיב מאומה לטענותיו.
ראש העיר שלח את אחד מפקידיו אל הגביר סגל, חותנו של אדמו"ר הזקן, כדי להודיעו על ביקורו של הפרופסור המפורסם, ועל בקשתו להתראות עם חתנו המופלג בחכמת ההנדסה. הוא ביקש לדעת מתי יוכל הפרופסור לבוא לביתו של סגל כדי לפגוש את העילוי. אדמו"ר הזקן עצמו השיב שאיננו חפץ להטריח את הפרופסור הישיש, והוא יבוא אליו לבית ראש העיר.
כשהגיע הרבי, החל משוחח עם הפרופסור המלומד בפולנית. הפרופסור הציע את שאלתו לפני אדמו"ר הזקן, ואף הביא עימו את החידה, כתובה על הנייר, בצרפתית.
במשך יומיים התעמק הרבי בכתב החידה, וביום השלישי, כשבא הפרופסור לבקרו בבית חותנו, הוא פתר לו את החידה. היה זה משה מענדל הצרפתי, מי שניהל את החשבונות בבית מסחרו של ר' יהודה לייב סגל, שתרגם והעתיק את פתרון החידה של אדמו"ר הזקן מלשון הקודש לצרפתית.
הפרופסור הביט בפתרון והתפעל מאד. הוא נוכח כי הדברים מדויקים ביותר, והבין את גודל ועוצם גאונותו האדירה של אדמו"ר הזקן. במשך זמן רב סיפר בשבחו של הרבי בפליאה בפני כל מכריו, והודיע כי הגאון היהודי הצעיר הצליח לפתור חידה הנדסאית שעמלו ויגעו עליה כל גדולי חכמי ההנדסה.
הפרסום על גדלותו וגאונותו של הרבי היו לו לעזר בעסקנותו הציבורית, ובפרט להשתדלותו בסיוע לפרנסת היהודים. באותה תקופה קנה הרבי שטחי אדמה, כלי עבודה ובעלי חיים, ושידל יהודים לחדול מהיות תלויים בבעלי האחוזות, הפריצים והנסיכים הנודעים בשנאת יהודים, ולמצוא את פרנסתם בעבודת אדמה, בחקלאות עצמאית.
אוצר סיפורי חב"ד, חלק ב, עמ' 265