יו"ל ע"י משרד השלוחים ב' אדר תש"ע
לפני כשנה ביקר כאן בארה"ב פרופסור מרדכי קידר שהוא מומחה לעניני ערבים, הוא מדבר ערבית שוטפת ומתראיין הרבה לאל ג'זירה וכו'. הוא דיבר הרבה על העיר ירושלים והעלה את התמיהה הבאה: הרי בקוראן אין שום איזכור של העיר ירושלים, ואם- כן כיצד הפכה ירושלים לפתע פתאום לעיר קדושה עבור המוסלמים? מתי ואיך קרה הדבר? זהו אחד הדברים התמוהים ביותר באיסלם!
מאה שנים אחרי מותו של מוחמד, שלטה בירושלים "שושלת אמייד" – שלטון הערבים שהיו אז ביריבות קשה עם מנהיג מורד במכה (שהיא המקום הרשמי הקדוש למוסלמים). השלטון בירושלים לא היה מעוניין שהאזרחים שלו יעלו לרגל למכה, ולכן הם החליטו שצריך להפוך את ירושלים לעיר הקודש עבור המוסלמים. הם קראו אפוא לאסיפה של חכמים ועמלו קשות כדי לייצר סימוכין בקוראן לעיר ירושלים.
הקוראן מתאר את מסעו הלילי של מוחמד שבמהלכו הוא עלה לשמים, "אללה לקח את עבדו בלילה מהמסגד הקדוש למסגד המרוחק יותר". מסגד "מרוחק" בערבית זה "אל מסג'יד אל אלקצה". הם הלכו ובנו מסגד מפואר על הר הבית וקראו לו בשם "מסגד אלאקצה", וכך הם השיגו שני דברים: לא רק שהם הצליחו להשתיל את ירושלים בתוך הקוראן לאחר מעשה, אלא שגם העניקו לו מקום של כבוד במסכת חייו של מוחמד, שמשם הוא עלה השמיימה. הרעיון הזה שהנביא עולה לשמים גם הוא למעשה שאוב מן היהדות. כולנו שמענו על אליהו הנביא שבליל הסדר אנו מכינים לו כוס מיוחדת, בכל ברית-מילה אנו מכינים עבורו כסא מיוחד, ובמוצאי שבת אנו שרים את השיר המפורסם "אליהו הנביא...".
בספר מלכים (ב, ב) מסופר בהרחבה על פטירתו של אליהו הנביא, הוא הלך ביחד עם תלמידו אלישע אשר מילא את מקומו אחריו, לפתע הוא פונה לאלישע ואומר לו: תמתין לי פה, עלי ללכת למקום פלוני. אלישע כחסיד מסור לרבו לא הסכים לכך ונשבע שהוא לא יעזוב את אליהו.
בסופו של דבר, פנה אליהו הנביא לאלישע ואמר לו: "שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך" – תוכל לבקש ממני את הבקשה האחרונה לפני שאני מסתלק מן העולם, ואז אלישע הביע לפניו את בקשתו: "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי" – רצוני להיות גדול פי שניים ממך בנבואה.
לבקשה הזאת של אלישע, הגיב אליהו ואמר: "הקשית לשאול"! זו בקשה גדולה ויומרנית מדי, אולם אתן לך סימן כדי שתדע האם בקשתך תתמלא או לא: "אם תראה אותי לוקח מאתך יהי לך כן, ואם אין לא יהיה". אם אלישע יזכה לראות את ההסתלקות של אליהו, הרי זה סימן שה' בחר למלא את בקשתו והעניק לו פי שנים בנבואה, ואם לא יזכה לראות זאת – סימן שבקשתו לא התמלאה משמים.
אליהו הנביא ואלישע תלמידו ממשיכים בדרכם ומדברים ביניהם, ולפתע הופיעה אש והפרידה בין שניהם, "ויעל אליהו בסערה השמימה". אליהו נעלם! הוא לא נפטר כמו כל אדם, אלא הגוף שלו פשוט נעלם, רק המעיל שלו נפל ממנו. אליהו עצמו בעודו חי פשוט נעלם לו!... מהסיפור הזה שאבו המוסלמים את הסיפור שלהם.
לכאורה נראה שזהו השיא הגבוה והנעלה ביותר שאליו יכול להגיע בן-אנוש, לעלות עם גופו לשמים! וכי מה יכול להיות יותר נעלה וקדוש מזה?! אך בכל זאת אנו רואים שמשה רבינו, למשל, לא זכה לעליה כזאת אלא הוא הסתלק מן העולם כדרך כל אדם, נשמתו עלתה למעלה וגופו נקבר בהר נבו. לכאורה אם יש מישהו שהיה צריך לזכות לעלות עם גופו לשמים – הרי זה משה רבינו שהיה "מבחר מין האנושי", רבן של כל הנביאים, נביא יותר גדול מאליהו הנביא ומכל שאר הנביאים, ובכל זאת הוא לא זכה לעליה שכזאת, מדוע?!
מסופר על הבעל- שם-טוב שלפני הסתלקותו הוא אמר שלאמיתו של דבר קיימת לפניו האפשרות להיות כמו אליהו הנביא ולעלות בסערה השמימה, אלא שהוא לא רוצה 'לאבד' את מה שכתוב "כי עפר אתה ואל עפר תשוב" (ספר התולדות הבעש"ט ח"ב ע' 541 ). מה הרעיון שעומד מאחורי דברי הבעש"ט?
פרשת השבוע עוסקת בבנין המשכן. כל המפרשים שואלים בשביל מה היה צריך לבנות בית לקב"ה? ובלשון האברבאנל (בתחילת פרשת תרומה): "למה ציוה יתברך במעשה המשכן כאילו היה הוא יתברך גשם מוקף ומוגבל במקום, שהוא הפך האמת"! הרי הקב"ה הוא למעלה מזמן ומקום ואינו מוגבל בשום דבר, האם אנחנו אנשים קטנים ומוגבלים נבנה לו בית?! מהי המטרה של כל ה'פרוייקט' הזה לבנות בית בשביל הקב"ה? לכאורה הרי זה רעיון מופרך בעולמו של אדם שמאמין שהקב"ה אינו מוגבל בשום הגבלה כלל!