יראת השר ויראת ה'
כשישב אדמו"ר הזקן במאסר בפטרבורג, נכנס פעם לתא כלאו השר פניטובסקי לצורך חקירה. כשנכנס, לא קם הרבי מפניו. כעבור רגעים אחדים העביר את ידו על עיניו, ואז קם לכבודו. בשעת החקירה לא שאל אותו השר מאומה על כך.
כשהסתיימה החקירה, שאל השר את הרבי: "מדוע לא קמת מפניי? הרי ירא אלקים אתה, ומדוע אינך שומע למצות המלך?".
השיב לו אדמו"ר הזקן כך: "אסביר לך את פשר הדבר. אתה בטח מכיר את סיפורי התורה. התורה מספרת שבבוא יעקב למצרים אל בנו יוסף, נפל יוסף על צווארי אביו ובכה. רש"י מעיר שהפסוק לא מספר שיעקב נפל גם הוא על צוואר בנו, והוא מנמק זאת בכך שבאותה שעה יעקב היה עסוק בקריאת שמע.
"והדבר תמוה מאד. אחרי שנים כה רבות, אחרי תקופה כה ארוכה של אבל וצער עמוק של יעקב על "מותו" של יוסף בנו האהוב מכול, סוף כל סוף פוגש יעקב אבינו את בנו יקירו, ובמקום לחבקו ולנשקו, לבכות על צוואריו, עוסק הוא לפתע בקריאת שמע?! דווקא עכשיו הוא צריך לקרוא את "שמע"?!
"אלא שכאשר ראה יעקב את בנו והרגיש בנפשו אהבה עזה אליו, נזכר מיד שהאהבה לה' צריכה להיות גדולה עוד יותר והיא הגדולה מכל האהבות שבעולם ותכלית האדם בעולמו. משום כך התחיל לקרוא מיד, בכוונה גדולה ובהתבוננות עמוקה, את פסוקי פרשת "שמע" המעוררים לאהבת ה'. רק אחר כך התפנה להביע את אהבתו העזה לבנו.
"הוא הדבר שלפנינו", סיים הרבי את דבריו. "בבוא כבוד השר לפניי חשתי בנפשי יראה גדולה מאד, ולכן התבוננתי ועוררתי בעצמי מיד את יראת האלקים. רק אחר כך קמתי לפניך".
אוצר סיפורי חב"ד, חלק טו, עמ' 136