אהה! אהה!
הגאון החסיד ר' נחמיה מדוברובנה, מחבר הספר "דברי נחמיה", הקשה פעם לפני הרבי ה"צמח צדק": "כאשר אנו לומדים את דברי תורת החסידות, אין אנו מבינים היטב את מהותם של הדברים. כשיבוא משיח צדקנו, הוא ילמד את הדברים לעומקם, וכפי שאומר הנביא - "כולם יידעו אותי", אפילו מי שלא למד חסידות יידע היטב הכול! אם כן, מה טעם יש להתייגע בזמן הזה בלימוד החסידות?!".
השיב הרבי ה"צמח צדק": "ההבדל הוא ב"אהה! אהה!" שיאמרו אז החסידים", ומיד פירש את כוונתו בעזרת משל. אדם עומד ליד קיר, ומעברו השני של הקיר מתנהלת שיחה. בגלל הקיר החוצץ והמרחק, אין הוא מבין בדיוק את השיחה, ואף אינו מסוגל בשום אופן לחזור על הפרטים שדוברו. אך הוא מצליח לקלוט באופן כללי על מה מדובר. מאוחר יותר, כשמספרים לו את תוכן השיחה על כל פרטיה, נזכר הוא בתוכן הכללי, ובכל רגע הוא אומר לעצמו: "אהה! אהה! - כעת מבין אני את ששמעתי אז, מעבר לקיר...".
והנמשל: אמת הדבר שבלימוד תורת החסידות אין אנו מבינים אלא רק מעט. אולם, כשיבוא משיח וילמד ויפרש את הדברים, נכיר במה דברים אמורים ונוכל לומר בהבנה – "אהה, אהה!...".
וסיים הרבי: "עבור מי שלומד חסידות בזמן הזה, לא יהיו הדברים חדשים. אדם השומע בפעם השנייה משהו מבין הוא טוב יותר, שלא בערך, לעומת מי ששומע בפעם הראשונה! אכן, הדברים רמוזים אף בדברי הנביא – "כולם יידעו אותי, מקטנם ועד גדולם". וכי ניתן להשוות את ידיעתו של הקטן לידיעתו של הגדול?!...".
שמועות וסיפורים, חלק ב, עמ' 143