שאלות מיותרות
החמה גולשת מערבה.
האריז"ל ותלמידיו יוצאים אל הרי צפת, לקבל את פני שבת המלכה בשדה, בטבע, כדרך המקובלים.
לפתע פונה הצדיק אל תלמידיו, ושואל שאלה מפתיעה: "התרצו לקבל את פני השבת בירושלים?".
המרחק בין צפת לירושלים רב ביותר, ואין כל סיכוי, בדרך הטבע, להגיע לירושלים לפני כניסת השבת. אך התלמידים מכירים בכוחו של רבם הקדוש, ולא מקשים קושיות. אם הצדיק מציע לקבל את פני המלכה בין חומותיה של ירושלים, הדבר אפשרי. מקצתם משיבים "הן" ללא היסוס, ומקצתם שוקעים בהרהורים - כיצד ייעדרו מן הבית שבת שלימה, מבלי להודיע לרעיה?
"נלך וניטול רשות מנשותינו", הם מבקשים לבסוף. האר"י הקדוש שומע את דבריהם, ומעיניו ניבט עצב רב. "לא נלך", הוא אומר בצער. "אילו הייתם הולכים עימי מיד, מבלי להתמהמה, היינו יכולים להביא את המשיח".
שעת הרצון הוחמצה.
•
הרבי סיפר את הסיפור והבהיר: לכאורה, הצדק עם התלמידים! הם ידעו שמוטלת עליהם חובה, גם על פי ההלכה, ליטול רשות מנשותיהם על מנת להיעדר מהבית בשבת! איך ייתכן שבכך מנעו הם את הבאת הגאולה? אלא שאם כששומעים הוראה מהאריז"ל, מוציאים את ה"שולחן ערוך" ופונים לרב על מנת להתפלפל עימו ולברר אם הדברים לא סותרים את ההלכה – כך לא מביאים את המשיח!... התלמידים היו צריכים להיות בטוחים ולסמוך על רבם הגדול והקדוש, ולא לפקפק בדבריו, חס ושלום, שמא מהם יבואו להיכשל בדבר הלכה!