אנחה של רבי
כשהיה הרבי הרש"ב ילד רך בן חמש שנים, היה זה עוד בחיי סבו, הרבי ה"צמח צדק", הוא שיחק עם אחיו הגדול, ר' זלמן אהרן[1]. מכיוון שהם גדלו בבית שדיברו בו רבות על רבי וחסידים, החליטו האחים לשחק במשחק "חסיד ורבי". אחד האחים יגלם את תפקיד החסיד, והשני ייכנס לנעליו של הרבי... ר' זלמן אהרן היה האח המבוגר, ולכן הוחלט שהוא יהיה "הרבי", ואילו הרבי הרש"ב ייכנס אליו כ"חסיד"...
התיישב ר' זלמן אהרן על כיסאו, תיקן את כובעו, ואחיו הקטן נכנס אליו ל"יחידות".
"רבי, אני זקוק לתיקון", אמר הרבי הרש"ב.
"על איזה מעשה מבקש אתה תיקון?", שאל "הרבי". "בשבת אכלתי אגוזים, ואחר כך נודע לי שסבינו זקננו, אדמו"ר הזקן כותב בסידורו שיש להימנע מכך", היתה תשובת האח הצעיר, "החסיד".
"מעתה, עליך להקפיד להתפלל אך ורק מתוך הסידור", קבע "הרבי" הצעיר.
נענה הרבי הרש"ב ואמר לאחיו: "התיקון שלך אינו תיקון מועיל, ואתה אינך רבי אמיתי!".
"מדוע אתה אומר כך?", התפלא "הרבי".
"כשרבי שומע על עבירה או צרה שפקדה חסיד, אנחה פורצת ממעמקי לבבו!", הסביר הרבי הרש"ב. "העצה שלך אולי הייתה יכולה להועיל, אולם לא נאנחת כפי שרבי נאנח... אינך רבי אמיתי, ומכאן שגם עצתך אינה עצה אמיתית!...".
רשימות, חוברת קיח. תורת מנחם, חלק ב, עמ' 27. חלק כז, עמ' 439 ----[1] ראה הערה 16.