יעלה תחנוננו
פעם נמלך הבעל שם טוב בדעתו להיכנס להתפלל בבית כנסת מסוים. הוא ניגש אל הפתח, ועצר. נראה היה כי הוא חוכך במחשבתו, ולבסוף החליט להיוותר בחוץ.
ראו תלמידיו כי רבם נשאר לעמוד בפתח במשך דקות ארוכות, והבינו כי יש גורם כלשהו המונע את כניסתו. הרהיבו עוז ושאלו את הבעל שם טוב לפשר הדבר.
השיב להם הצדיק: "אינני מסוגל להיכנס לבית הכנסת, כיוון שהוא מלא וגדוש בתפילות".
לא ירדו התלמידים לעומק דעתו, והוא הבהיר את דבריו. "כשאדם מתפלל כראוי, לשם שמים, תפילתו עולה למרומים. אך בבית כנסת זה רבים הם המתפללים ללא כוונה, שלא לשם שמים, ותפילות רבות לא עלו למעלה אלא נותרו כאן, באולם התפילה. החדר מלא וגדוש, אפוא, בתפילות, עד כדי כך שאני לא יכול להיכנס לתוכו כלל...".
ספר השיחות, תש"ד, עמ' 18. תורת מנחם, חלק כט, עמ' 49