ליקוטים וסיפורים נפלאים
"מבית ומחוץ תצפנו" – אמר רבא: כל תלמיד חכם שאין תוכו כברו – אינו תלמיד חכם" (יומא עב:)
בעל ה"יצפן לישרים תושיה" הקשה – מה רבא בא להשמיע לנו, שצריך התלמיד חכם שלא יסתור את עצמו? ושיהיו פיו וליבו שווים? זה פשיטא, הרי הכל הולך אחר התוך, ומה החידוש בדבריו ? ועוד צריך עיון, הרי ארון הקודש בעצמו לא היה תוכו כברו! שהרי אמרו חז"ל: "ג' ארונות עשה בצלאל- החיצון והפנימי של זהב והאמצעי היה עשוי מעץ. נמצא א"כ, שהוא כביכול "מזוייף מתוכו" כיוון שמוקף מכל צדדיו זהב, אך בתוכו הוא עשוי מעץ! וכיצד בא רבא ללמוד דווקא מכאן את ענין ה"תוכו כברו" ? ואפשר ליישב באופן זה (מובא בילקוט "לקח טוב"):
אמנם כלפי חוץ צריך תלמיד חכם להיראות מכובד כדי לשמור על כבוד התורה, אך בכל זאת מצד עצמו חייב הוא להיות פשוט ועניו – "כי לכך נוצרת". ענווה זו שחיצוניותה אומרת כבוד, מסתמלת בארון העץ הפנימי העטוף מבחוץ בארון זהב.
בא רבא וחידש שכמו שלפנים מתיבת העץ הייתה תיבה של זהב – כך גם אצל תלמיד חכם, לפני- ולפנים מן הענווה צריך הוא שיכיר את ערך עצמו – "בשבילי נברא העולם".
קשרים
- ראה אמרה: מבית ומחוץ תצפנו - חסד מתחיל בבית
- ראה ערך ענווה, ביטול, פנימיות וחיצוניות.