מאת הרב מנחם וולפא / מתאים גם לכתבה בעיתון
פרשת השבוע "פרשת תרומה", חלה תמיד בסמיכות ליום ז' באדר, יום הולדתו ויום פטירתו של משה רבינו. ומובן, שיש קשר עמוק בין שני העניינים; קשר שעלינו ללמוד ממנו, בעבודת ה' היומיומית שלנו.
כמו כן, יש לתת את הדעת, על כמה נקודות, עליהן מתעכבים המפרשים; וגדולי הדורות בפרשתנו.
ראשית, מדוע נקראת הפרשה בשם "תרומה". והרי עיקר הפרשה מדברת, בבניית המשכן וכליו; וענין התרומה, מובא רק בתחילת הפרשה במספר פסוקים; וא"כ, ראוי היה ששם הפרשה ייקרא: "פרשת המשכן והמקדש" - ולא פרשת תרומה?!. כן ידועה השאלה, מדוע נאמר בפרשה "ויקחו" - לי תרומה", לכאורה, את התרומה יש לתת - ולא לקחת; וא"כ, היה מתאים יותר לומר: "ויתנו" (- לי תרומה) ולא "ויקחו?!.
הביאור בכל זאת, יובן, בהסברת ענין המשכן. שמהותו הייתה כלשון הפסוק: "ועשו לי מקדש "ושכנתי" בתוכם". שהרי, ענינו של המשכן, הוא תכלית הכוונה בבריאת שמים וארץ, להשכין את הקדוש ברוך הוא וכבודו, כאן בעולם הזה. שיהיה כל העולם כולו, מואר באור ה'.
וכדברי חז"ל במדרש: "נתאווה הקב"ה, שתהיה לו יתברך דירה בתחתונים".
עשיית הדירה לה', נעשית כידוע, ע"י שילוב שני הדברים. ע"י עם ישראל שעוסקים בתורה. וכפי שנאמר בפתיחת פרשת "בראשית": "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ". ואמרו חז"ל, ש"בראשית" הוא: "ב' ראשית"; שבגלל "2 ראשית" - ברא ה' את כל היקום. והם: ישראל שנקראו "ראשית" והתורה שנקראת "ראשית". כאשר ישראל מתחברים לתורה ועוסקים במצוות, הם מביאים, את כבוד ה' ומלכותו בעולם. ובלשון הנביא: "אם לא "בריתי" (- התורה שתילמד) יומם ולילה (- ע"י עם ישראל), חוקות שמים וארץ לא שמתי". ועל כן, עיקר קיום העולם נעשה - כדברי הגמרא - ביום מתן תורה. שכאשר משה רבינו עלה אל ה'; וישראל הכריזו "נעשה ונשמע", אז החל המסלול של כוונת ה' בבריאה, לעשות לו יתברך, דירה בתוך העולם הזה.
זהו גם ענינו של המשכן, שמהווה מקום גילוי ה' יתברך, בעולם הזה - כנאמר: "ושכנתי בתוכם". ובהדגשה, על ענין התורה שבמשכן. שע"י עבודת בני ישראל בהקמת המשכן, שעיקר ענינו - השכנת השכינה ב"קודש הקדשים"; המקום שבו מצוי ארון הברית, הלוחות והתורה, נזכה ל"ושכנתי "בתוכם" - גם, בתוך כל אחד ואחד מישראל"! שכל איש ואישה בישראל, יהיו בעצמם, ע"י עבודת ה' שלהם, בקיום התורה והמצוות - מקדש ומשכן לה'.
מזה מובן, שיש בזה "שני חלקים" - כביכול. חלקו של הקב"ה, שבא לשכון בתוכנו - מלמעלה למטה; ועל ידי כך - בכל העולם כלו; וחלקנו שלנו - הפועל והמביא להשכנת השכינה; שהיא, עבודה ה' שלנו, ההתמסרות שלנו וההתקשרות שלנו לה', בתורה ובעבודת הקודש.
עתה יובן היטב, מדוע נקראת כל הפרשה, בשם "תרומה", כדי להדגיש, שעיקר הגורם ל"ושכנתי בתוכם", הוא, "התרומה שלנו" - ההתמסרות שלנו לתורה, ללימודה ולקיום מצוותיה.
על כן אמרו חז"ל, שאותיות המלה: "ת. ר. ו. מ. ה". - הן נוטריקון ורמז: ל: "ת. ו. ר. ה. - מ.'", התורה שנתנה ל - 40 יום.
על פי זה, גם מובנת הלשון: "ויקחו לי" (- ולא "ויתנו לי"); וכדברי הזוהר הקדוש, שע"י עבודת עם ישראל, בתורה ובצדקה, מתקיים "ויקחו "לי" כביכול - "(ויקחו)"אותי" (- את הקב"ה). שאתם "לוקחים" - כביכול; ומביאים את הקדוש ברוך הוא אליכם, שישכון בעולם.
והרי הראש והאב, לכל ענין מתן תורה; והבאת הקב"ה שישכון בעולם הזה, הינו משה רבינו. שהוא אשר "קיבל תורה מסיני", על ידו התקיים: "וירד ה' על הר סיני"; והוא בנה את המשכן, כדי להשכין את כבוד ה' בעולם. ובכך תובן השייכות, של קריאת פרשת "תרומה", דווקא בתקופת יום הולדתו ויום הסתלקותו של משה רבינו. וכן, מי לנו גדול ממשה רבינו, בענין ההתמסרות וה"תרומה" שלו, שמסר את נפשו ממש, עבור עם ישראל; ואפילו עבור אותם יהודים עובדי העגל, כשאמר לקב"ה בבקשתו עבורם: "מחני נא מספרך אשר כתבת"!.
נאמר בספרים הקדושים, שבכל אחד ואחת מישראל, ישנו ניצוץ מנשמת משה רבינו; והיא: "בחינת משה" שבכל אחד ואחד". ועל פי דברי חז"ל: "משה הוא גואל ראשון והוא גואל אחרון", מובן, שכשם שהגאולה ממצרים, בזמנו, התבטאה בכך, שהחלו בעבודת ה"תרומה" וההתמסרות, להשכין את השכינה, למטה - בעולם הזה, כן תהיה לנו, גם עתה. שבעזרת ה', ע"י עבודת ה"תרומה" וההתמסרות שלנו, בתורה ומצוות; ובעיקר מתוך אהבת ישראל וזיכוי הרבים, נזכה לגאולה האמתית והשלימה, כאשר ימלא כבוד ה' את כל הארץ; ולהשראת השכינה בבית המקדש השלישי, שיבנה במהרה בימינו.