הרב אלי וולף
במסכת תענית (כט) אומרת הגמרא: "כשם שמשנכנס אב, ממעטין בשמחה – כך משנכנס אדר, מרבין בשמחה". כמו שחודש אב, בצד השלילה, כבר מראשית החודש, "משנכנס אב", ולא רק ביום תשעה באב "ממעטין בשמחה" – כך במקביל, בצד החיובי, בחודש אדר, אזי כבר "משנכנס אדר", עוד מראשיתו, "מרבין בשמחה".
הדבר בא לידי ביטוי ממשי גם בדברי חז"ל בהמשך הסוגיא, האומרים, שכיון שחודש אדר הוא חודש חיובי, עוד מראשיתו, לכן: "בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי .. לימצי נפשיה באדר, דבריא מזליה". יהודי שיש לו דין ומשפט עם נכרי, שיראה להסדיר שהדיון יתקיים בחודש אדר, ללא התניה באיזה תאריך בחודש, כבר מראשיתו, כיון שמזלם של ישראל בחודש זה הינו בתוקף.
גם במגילת אסתר, אנו מוצאים שחודש אדר כולו, ללא הגדרת יום מסוים, הוא חודש של שמחה. נאמר במגילה (ח, כב): "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה", החודש כולו הפך להיות חודש של שמחה. והדבר בא לידי ביטוי גם להלכה, כדברי התלמוד ירושלמי (מגילה א, ה), שבמקרה ואדם אינו יכול לקרוא את המגילה במועדה, בי"ד בחודש, הוא יכול לקרוא את המגילה כבר בתחילת חודש אדר "כל החודש כשר לקריאת המגילה", זאת משום שנאמר במגילה "והחודש אשר נהפך להם".
דבר זה דורש ביאור, מהי הסיבה שהחודש כולו, כבר מראשיתו, הפך להיות חודש של שמחה.
אם הדבר נובע בשל נס ביטול גזרתו של המן הרשע – והלא נס זה התרחש ביום י"ג בחודש, ומדוע יום זה יקרין על כל ימי החודש, כבר מתחילתו.
אמנם ההודעה על ביטול גזרתו של המן היתה הרבה לפני יום י"ג באדר, כך שלכאורה יש לשמוח על הנס עוד לפני יום זה, אבל אם זו היתה הסיבה – אזי אולי היה מקום לחגוג אותו כבר מהיום בו נשלחו האגרות המבטלות את אגרותיו של המן, מיום כ"ג בסיון, כפי שהמגילה מספרת (ח, ט) "בחודש השלישי הוא חודש סיון, בשלשה ועשרים בו .. ויכתוב בשם המלך אחשורוש ויחתום בטבעת המלך .. אשר נתן המלך ליהודים .. להיקהל ולעמוד על נפשם".
כתיבת אגרות ביטול הגזירה – היו בכ"ג בסיון, אולם על מנת לממש את נס ביטול הגזירה, בפועל – היהודים נדרשו ביום י"ג באדר "להקהל ולעמוד על נפשם", הם היו צריכים לאחוז חרב ולצאת למלחמה, וכדברי המגילה (ט, ב): "נקהלו היהודים בעריהם .. לשלוח יד במבקשי רעתם" –
כיון שכך, אם יש לשמוח לרגל הנס עוד לפני יום הפורים – אזי יש לציין אותו הרבה לפני "משנכנס אדר", ואם מציינים אותו רק לרגל יום י"ג באדר – אזי מדוע נס חג הפורים משפיע על כל ימי החודש, אשר כבר "משנכנס אדר – מרבין בשמחה"?
•
רש"י בביאורו לקטע זה בגמרא כותב, שהסיבה לכך ש"משנכנס אדר מרבין בשמחה", היא: "ימי ניסים היו לישראל, פורים ופסח".
ביאורו זה, בו הוא מוסיף את המילה "ופסח", דורשת הסבר. מה הוא רוצה לומר בזה, מה הקשר בין "פסח" לחודש "אדר"?
בספר "אליה רבא" על השולחן ערוך (אורח חיים תרפ"ה, קח) מוסבר, שבכך רש"י רוצה להבהיר ולמנוע את השאלה מדוע רק בחודש אדר, שחל בו חג הפורים "מרבין בשמחה", ולא בחודשים אחרים שבהם אירעו ניסים לעם ישראל – ולכן הוא כותב גם "ופסח", כדי ללמד אותנו שאכן גם בחודש שחל בו חג הפסח, בחודש ניסן, יש צורך להרבות בשמחה.
אך קשה לומר שרש"י בדבריו מתכוון להסבר זה של בעל ה"אליה רבא". ראשית, באם רש"י היה רוצה ללמד אותנו דבר-חידוש שכזה, שגם בחודש ניסן, מאז שהוא "משנכנס - מרבין בשמחה", הוא היה כותב זאת בפירוש ולא מסתפק ברמז דק. אם אכן זו הוראה שכך יש לנהוג – אזי יש לכתוב זאת באופן ברור ומודגש, ולא ברמזים.
שנית: והלא יש חודשים נוספים שאירעו בהם נסים לישראל, כחודש כסלו - ומדוע לגביהם רש"י אינו כותב שגם בהם יש להרבות בשמחה?
היעב"ץ בספרו (שו"ת שאילת יעב"ץ חלק ב, ח) מבאר את דברי רש"י באופן שונה: לדבריו, כיון שבחודש אדר מתחילים "ימי ניסים רצופים ותכופים זה לזה", חודש אדר וחודש ניסן, ובלשונו של רש"י "ימי ניסים היו לישראל פורים ופסח" – לכן כבר משנכנס אדר מרבין בשמחה.
אבל גם הסבר זה דורש ביאור: האם יש קשר תוכני, בין חג הפסח לחודש אדר, שבשל הסמיכות הקלנדרית שלהם – כבר בתחילת חודש אדר נרבה בשמחה מכך שבעוד חודש וחצי יחול חג הפסח?
מה עוד, שהגמרא אומרת: "כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה, כך משנכנס אדר מרבין בשמחה", כך שיש הקבלה ודמיון בין חודש אדר לחודש אב - והיכן אנו מוצאים בחודש אב שיש בו ימים שליליים "רצופים ותכופים זה לזה" אחריו, שבגינם כבר משנכנס אב ממעטין בשמחה"?
•
ההסבר בהבנת דברי רש"י, ובעקבות כך בהבנת ייחודיותו של חודש אדר – היא בדברי הגמרא: "כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה – כך משנכנס אדר ממעטין בשמחה", חודש אדר הינו המקבילה ההפוכה של חודש אב, ואנו למידים על חודש אדר מחודש אב. כך שכדי להבין את יחודיותו (החיובית) של חודש אדר, הנלמד מחודש אב, יש לעיין ביחודיותו (בקצה ההפכי) של חודש אב.
הייחודיות של חודש אב הוא בכך: (א) שיש בו "יום חייב", יום בעייתי, עוד מימים עברו, וכיון שהוא "יום חייב", אזי "מגלגלין חובה ליום חייב" - לכן גם (ב) "הוכפלו בו צרות".
יום תשעה באב הוא "יום חייב", עוד מימי היות אבותינו במדבר סיני. כאשר המרגלים חזרו ממסעם לארץ ישראל, והוציאו את דיבת הארץ רעה, מספרת התורה (שלח יד, א): "ויבכו העם בלילה ההוא", וחז"ל אומרים (תענית שם) שלילה זה - "תשעה באב היה". אמר אז הקב"ה: "אתם בכיתם בכיה של חינם, ואני קובע לכם בכיה לדורות". יום זה הוא "יום חייב", ומשום כך "מגלגלין חובה ליום חייב", וביום זה "הוכפלו בו צרות" – חורבן הבית הראשון וחורבן הבית השני.
בחודש אב "ממעטין בשמחה", לא רק בגלל היום המסוים של תשעה באב, כמאורע כואב של חורבן בית המקדש, אלא בגלל שבחודש זה (א) יש "יום חייב", (ב) שיום זה הביא לכך ש"הוכפלו בו צרות".
על משקל הצד השלילי, "כשם שמשנכנס אב" - עלינו למצוא דוגמה מקבילה בצד החיובי, "כך משנכנס אדר". בחודש אדר צריך להיות יום שהוא (א) "יום זכאי", ויום זה יביא (ב) "הוכפלו בו ניסים".
מה הוא היום הזה, יום שיוצר את הייחודיות של חודש אדר –
חז"ל מספרים (מגילה יג), כאשר המן הרשע הפיל פור, גורל, לדעת מתי כדאי לו לבצע את זממו כנגד עם ישראל: "כיון שנפל פור בחודש אדר – שמח (המן) שמחה גדולה, אמר: "נפל לי פור בירח שמת בו משה", ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד". המן ראה את יום ז' באדר כיום שלילי, שבגינו החודש כולו מתאים לביצוע מזימתו, "נפל לי פור בירח שמת בו משה". אבל יום זה עצמו, הוא שגרם לכך שעם ישראל יינצל מגזרתו, כיון שביום זה, "בשבעה באדר – נולד". התכנית השלילית לחודש אדר – התבטלה, ובגלל יום זה - היה זה לחודש שהתרחש בו נס חג הפורים.
יום ז' באדר, הוא (א) "יום זכאי", שהודות לו, החודש שהיה אמור להתרחש בו אסון לעם ישראל, "ונהפוך הוא" - זהו "והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה". ובנוסף לכך – יום זה הוא (ב) יום שהוכפלו בו ניסים, ביום זה "נולד מושיען של ישראל", משה רבינו, שגאל את ישראל ממצרים.
יום ז' אדר הוא (א) "יום זכאי", והוא (ב) "יום שהוכפלו בו ניסים". הודות ליום זה עם ישראל זכה לשתי גאולות: גם יצאנו ממצרים בחודש ניסן, וגם, בזכותו, התבטלה גזרת המן בחודש אדר.
זהו עומק דברי רש"י, מדוע "משנכנס אדר מרבין בשמחה" – כי בחודש זה יש יום שהיה מקור ל"ימי ניסים היו לישראל, פורים ופסח". הודות ליום ז' באדר, זכינו הן לגאולת פורים, והן לגאולת פסח.
"משנכנס אדר מרבין בשמחה" – לא רק בגלל חג הפורים שחל בו, אלא כי הוא חודש זכאי שיש בו "יום זכאי", יום ז' באדר, יום לידתו של משה רבינו.
"כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה" – בגלל שיש בו "יום חייב", שגרם ל"הוכפלו בו צרות", כך כנגדו, "משנכנס אדר מרבין בשמחה" – בגלל "יום זכאי", יום לידת משה רבינו, שהביא לכפל גאולות.
(מתוך שיחת 'תצוה-ז' אדר', לקוטי שיחות חלק טז)