אמרה: פורים – שיאה של השמחה (כ"ק אדמו"ר)

משיחת פורים תשח"י / מעיינותיך גליון 5.

בשמחה ישנם כמה וכמה דרגות זו למעלה מזו:

א) עבודת ה' בשמחה, כנאמר "עבדו את ה' בשמחה". שמחה זו מכוסה היא בעבודה וטפלה אליה. שהרי העיקר הוא העבודה, אלא שהעבודה צריכה להיות בשמחה. כאן, השמחה היא רק האופן שבו מקיימים את המצוות.

ב) "מועדים לשמחה" – בימים טובים השמחה כבר גלויה, השמחה עצמה היא מצווה ודבר עיקרי. אבל אף-על-פי-כן השמחה היא שמחת החג ועדיין קשורה היא למצווה.

ג) "משנכנס אדר מרבים בשמחה" – שמחה זו אינה מסובבת בסיבת איזה דבר מצווה, אלא "מרבים בשמחה" – איזו שמחה שתהיה, גם בעניין הרשות, כי העיקר היא השמחה.

ד) שמחת פורים. כאן השמחה היא מצד עצם הנפש שלמעלה מכל ההגבלות של טעם ודעת – "עד דלא ידע". האדם שקוע כל-כך בשמחה, עד שהיא אינה נרגשת בידיעתו כלל.