ואתם תלוקטו אחד לאחד
מאת מנחם מענדל זילברברג ביום חמישי כ"א מנ"א תשע"ו התהלכתי עם החברותא שניאור זלמן בירמן ברחובות העיר קוריענטעס אשר בצפון ארגנטינה על הגבול עם פאראגואיי בחיפוש אחר יהודים לזכותם בהנחת תפילין ושאר מבצעיו הק' של הרבי.
כשהגענו לאחת הכתובות אליה נשלחנו דפקנו בדלת ונער מקומי נחמד פתח לנו את הדלת לרווחה, התחלנו בשיחה וחיש מהר תפסתי שטעינו…. מתברר שהגענו לכנסיה נוצרית!!
למזלנו עוד היינו מחוץ לבית, ומיד נסוגנו לאחור. בראשי מיד עלתה המחשבה שכנראה טעינו בכתובת....
אך א מענטש טראכט און גאט לאכט, הקב"ה סידר את הדברים והכל היה תחת שליטתו והשגחתו העליונה...
הגוי שפתח לנו את הדלת ברוב טובו וחסדו הזמין אותנו שוב להיכנס….
בלית ברירה סירבתי לו, בהסבירי בנימוס שאנחנו יהודים דתיים והגענו לעיר לכמה ימים לחפש אחר יהודים, ולא היתה כוונתנו להגיע למקום כזה וגם לא אכנס לשם...
הוא אמר לנו שאם באנו מרחוק לחפש אחר יהודים, אז הוא יעזור לנו להכיר יהודי א' שגר בעיר. וכך תוך כדי דיבור הוא יוצא מהכנסיה, ולוקח אותנו במהירות לבית אותו יהודי... תוך כדי הליכה הוא מספר ששמו של היהודי 'מארסעלו', ואני מרוב בלבול שאלתי איך הוא מכיר את היהודי הזה? הצעיר חייך השיב לי בפשטות שהולכים לכומר…! כן, כן! לכומר הכנסיה שזה עתה כמעט ונכנסנו אליה…...
זה כבר היה קשה מלהכיל. כומר יהודי....?!?!
לא ניתן לנו זמן די הצורך לחשוב ולהבין מה קורה וכבר היינו בפתח משרדו של הכומר.
מיד כשהגענו הכומר יצא לקראתנו ואמר לנו בחיוך בעברית: ברוכים הבאים! שלום שלום!
ישבנו והחלנו לדבר אתו (בספרדית). דבר ראשון ניסיתי לוודא עד כמה שאפשר את יהדותו ולכאורה היה נראה ונשמע שהוא אכן יהודי. הוא השתדל מאוד להשחיל במשך השיחה מושגים ביהדות ואף ביטא אותם בעברית, כגון "תשובה", "בית המקדש" וכדו'. בין כל מה שהיה במשרד ראינו גם חיקוי דמות של בית המקדש שהוא בנה בעצמו…
בכל אופן, מתברר שהוא מודע בהחלט ליהדותו ואף מנסה להתחבר למקורות שלו, והעובדה שהוא משרת בתפקיד זה הוא גם מטעם הנ"ל… הוא מרגיש שבזה הוא מתקשר יותר לבורא עולם ומקיים שליחותו.
פשוט חסרה לו ההדרכה לעלות על דרך המלך…
בשעת מעשה לא ידעתי איך ומאיפה להתחיל ומה לומר וכו'. לפועל, המעשה הוא העיקר, וראשית כל הנחנו תפילין. ואחר כך הסברתי לו את כל העניין של תפילין שכל ענין השכל והרגש משועבד לרצונו של הקב"ה וכו'. בבחינת "נעשה" ואחר כך "נשמע".
הנקודה היתה ברורה, שגם אם הוא מרגיש יהודי בלב זה לא מספיק ועל יהודי לחיות בפועל ממש כמו יהודי ולקיים את מה שהקב"ה דורש ממנו שיעשה.
לאחר אריכות דברים והתוועדות קצרה הגענו אל ה"בכן". דיברנו איתו על החשיבות של לימוד התורה, עד כמה חשוב ללמוד ולהכיר את התורה, אשר מבדילה אותנו משאר האומות, ואשר בה מפורטים ומבוארים המצוות שעלינו לקיים וכו' וכו'. והחלטנו החלטה טובה, לקבוע עתים לתורה...
לאחר ההחלטה ללמוד מדי פעם דרך הטלפון או הסקייפ הוא הפתיע אותנו באמרו: "אגב, דע לך, שלפעמים אני לומד תורה!"
שאלנו בהשתוממות:"איך?" "ממי?"
ואז הוא השיב לנו בפשטות: "אני מחפש לפעמים שיעורים בתורה דרך האינטרנט, לא תמיד אני מוצא משהו מספק אבל פעם מצאתי מישהו שהשיעורים שלו מאוד נכנסו ללבי ואני משתדל ללמוד את תורתו ואפילו לחזור עליה ברבים בהזדמנויות שונות. תורתו השפיעה מאוד על חיי ואני מקווה שגם על תלמידי"
במענה לשאלה המסקרנת: "מי זה?", הוא ענה ובזה הוא הפיל בשוגג את הפצצה: "קוראים לו… (בעודו מכה באגודלו כמנסה להיזכר) רביי שניאורסאהן!"
נדהמנו. עומד לפנינו יהודי שנמצא במקום נידח, חייו חיי גוי נוצרי, בגלות בתוך גלות, והחושך כפול ומכופל עד שהוא חושב ומרגיש שהוא עושה את הדבר הנכון!! אמנם גם הוא אינו הפקר וגם אליו מגיע האור הגדול של נשיא הדור, "בל ידח ממנו נדח".
כשבוע ימים לאחר הביקור, הוא מתקשר אלי ובפיו בקשה: "תעזור לי לקנות תפילין"...!!