מאת הרב זושא גרינברג
בפורים, יש מנהג להתחפש וללבוש מסכות, כולנו מכירים ואוהבים את המנהג הזה במיוחד הילדים חודשים מראש הם דנים איזו תחפושת הם ילבשו בפורים ודואגים שזה ישאר סוד כדי שאף אחד לא 'יגנוב' להם את החפושת וכו'. נשאלת השאלה מהי הסיבה האמיתית שאכן אנחנו מתחפשים בפורים? מדוע עושים זאת?
אחד הטעמים הוא כדי לזכור את הסיפור עם אסתר. היא גדלה בביתו של מרדכי היהודי שהיה יהודי גאה ביהדותו, כפי שאנו קוראים במגילה אודות מרדכי ש"לא יכרע ולא ישתחווה", הוא לא התפעל מהמן והראה את יהדותו בגלוי. ודוקא הוא - שהיה כל כך גאה ביהדותו - הנה כאשר אסתר נלקחה לבית המלכות בתור אחת המועמדות למלכה, נתן לה הוראה מוזרה: לא לגלות את מוצאה היהודי, להעלים מן המלך את עובדת היותה יהודיה.
לכאורה, כיצד היתה אסתר יכולה להסתיר את זהותה? הרי היא נלקחה מביתו של מרדכי היהודי? ראשית מוכרחים לומר שכנראה היא לא היתה נראית כיהודיה ויכלה להסתיר את זהותה. בנוסף לכך, מסבירים המפרשים שהיות שאסתר היתה יתומה מאב ואם - "עיברתה מת אביה, ילדתה מתה אמה" (מגילה יג, א) - היא טענה באוזני אחשוורוש שהיא "אסופית מן השוק", מרדכי מצא אותה ברחוב ואימץ אותה, אבל הוריה לא היו יהודים (מעם לועז עמ' פ).
לכן כדי לזכור את העובדה שאסתר הסתירה והסוותה את זהותה, ובזכות פעולה זו אירע הנס הגדול של פורים, אנחנו מתחפשים בפורים.
אולם ישנו טעם נוסף. במגילה אנו מוצאים דבר מוזר מאד: שמו של הקב"ה לא מוזכר כלל במגילה. פשוט קשה להאמין שבספר שהוא חלק בלתי נפרד מהתנ"ך לא מוזכר שמו של הקב"ה אפילו פעם אחת. לא מופיע במגילה שהיהודים התפללו לה' או שה' עשה נס, גם לא נזכר שאחרי הנס הגדול הם הודו לה' - שמו של הקב"ה לא מוזכר בכלל לאורך כל המגילה! הקב"ה הסתיר כביכול את זהותו בסיפור של פורים, הוא פעל כביכול רק "מאחורי הקלעים", אולם בגלוי לא ראו במוחש שהקב"ה הוא זה שעושה את כל הניסים הללו.
ולכן כדי לזכור שהקב"ה 'הסתיר' כביכול את זהותו, "התחפש" בסיפור של המגילה, אף שבעצם הוא ורק הוא עשה את כל הנס של פורים - לפיכך גם אנו מסתירים את הזהות שלנו בתחפושת בחג הפורים.
מתי החל המנהג הזה של התחפושת? או כפי שנוהגים לשאול "איפה זה כתוב"? לגבי משלוח מנות כולנו יודעים שזוהי מצוה שכתובה במגילה עצמה. כך גם לגבי מתנות לאביונים - המצוה לתת צדקה לעניים שגם היא נכתבה במגילה וכך גם המצוות של מקרא מגילה וסעודת פורים בסוף היום - כל המצוות הללו מופיעות במגילה עצמה. אבל היכן נכתבה "מצוות התחפושת"?!
ההלכה היא ש"חייב אינש לבסומי בפוריא", אפילו שזה לא מופיע במגילה, אבל כבר לפני אלפיים שנה כתבה הגמרא במסכת מגילה (ז, ב) את ההלכה הזאת. אבל מתי נוצרה המצוה הזאת של התחפושות? הפעם הראשונה שאנו מוצאים את המנהג הזה מוזכר בספרות היהדות היא בערך לפני שבע-מאות שנה בגרמניה, בספרו של אחד מהרבנים שם שכותב שיש כאלו שנוהגים כך, אבל הוא יוצא נגד המנהג הזה.
בדור שלאחריו אנו מוצאים את המנהג מוזכר בספר אחר של רב שחי בעיר פרובנס שבצרפת. ואחר כך אנו מוצאים זאת בספרות הרבנית באיטליה. בקיצור, מדובר במנהג אשכנזי שהחל בגרמניה, התפשט בצרפת ומשם הגיע לאיטליה. ודוקא היו רבנים רבים שלא חיבבו את המנהג הזה בטענה שזוהי "התהוללות" מיותרת, ואין זו שמחה של מצוה.
מכל המקום, המנהג הזה התפשט בכל העולם. גם הספרדים אימצו אותו וכיום אין קהילה ברחבי העולם שלא מתחפשים בה בחג הפורים.
מנהג נוסף ש'מעצבן' אנשים רבים ובפרט את המבוגרים שבינינו, הוא מנהג ה"רעשנים" שמרעישים בהם בשעה שמזכירים את המן הרשע בעת קריאת המגילה. הצעירים נוהגים להרעיש ברעשנים ובכל כלי מיני כלי מלחמה כדי למחות את שמו של הרשע הצורר.
המנהג הזה אינו מוזכר בתלמוד, ואפילו לא בדורות המאוחרים יותר. גם הוא למעשה מנהג אשכנזי שהחל גם הוא בערך לפני 700 שנה, והיום כולם נוהגים במנהג זה שהתפשט בכל עם ישראל.
נביא דוגמא של מנהג נוסף שנוהגים בו בפסח: על שולחן ליל הסדר בכל בית יהודי עומד במרכז השולחן "כוס של אליהו" שמבטא את האמונה של עם ישראל שאליהו הנביא יבוא בליל פסח ויבשר על בוא המשיח. גם זה למעשה מנהג אשכנזי שהחל בתקופה יותר מאוחרת מהמנהגים הקודמים שהזכרנו והתפשט במרוצת השנים בכל תפוצות ישראל, וכמעט שאין בית יהודי - בין אשכנזי ובין ספרדי - שאין על שולחן הסדר כוס של אליהו.
מהיכן נובע המנהג הזה? איך הוא התחיל? התשובה היא פשוטה: נניח שקהילה פלונית החליטה לבצע משהו נוסף שמבטא את אהבתם למצוה מסויימת (וכמובן כשזה לא נוגד את ההלכה) והם מתמידים במנהג זה שנה אחרי שנה, הרי שבמשך הזמן נוהג זה הופך לחובה באותה קהילה (כמו נדר).
כפי שמצינו בגמרא במסכת פסחים (נ, ב) שמנהג שאבות העיר נהגו בו יש לו תוקף המחייב את כל בני העיר בדורות הבאים, "כבר קיבלו אבותיכם עליהם שנאמר שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך". ברגע שאבות הקהילה קיבלו על עצמם נוהג מסוים שמחזק אותם בקשר שלהם ליהדות - הרי זה הופך למנהג יהודי עבור בני אותה קהילה, וחובה על הדורות הבאים של הקהילה להמשיך ולנהוג באותו מנהג. לכל מקום שהמנהג הזה מגיע ורוב יהודי המקום מתחילים לנהוג כך בצורה קבועה, הרי זה הופך לחלק מה'נוף היהודי'.
במשך הדורות אימץ העם היהודי מנהגים רבים שהפכו לחובה עבור הדורות הבאים של אותן קהילות. ולכן בפעם הבאה שמישהו שואל אותך "איפה זה כתוב", התשובה היא שזה לא צריך להיות כתוב בשום מקום, אלא זה חרוט על לוח לבם של עם ישראל. אם יהודים נוהגים במנהג הזה כחלק בלתי נפרד מעבודת ה' שלהם וזה מחזק את הזהות היהודית שלהם - הרי זה מחייב את כולם (ראה שיחת ט"ו בשבט תשמ"ב כרך ב עמ' 854, ועוד).
ולכן כשנבוא לקריאת המגילה נשתדל לקיים את שני המנהגים האשכנזים שהתקבלו בכל שדרות העם היהודי, נבוא כולנו מחופשים וחמושים ברעשנים...
(ראה בכ"ז בספר "מנהג אבותינו בידינו").