הלילה אנו עומדים לחגוג את חג הפורים, מהי המצוה שמייחדת את פורים מכל החגים האחרים (לשאול את הקהל).
קריאת מגילה: זה דומה לקריאת התורה, בכל חג קוראים את הסיפור של החג למשל בפסח קוראים את הסיפור של יצי"מ, בשבועות קוראים את הסיפור של מ"ת, אז עד"ז בפורים קוראים את הסיפור של המגילה.
משלוח מנות: זה בעצם אוכל, זה דבר שבכל חג עושים בצורה כזו או אחרת, ובאמת זהו חלק ממצות אהבת ישראל, ועד"ז מתנות לאביונים, זהו בעצם מצוות צדקה, תמיד מבקשים תרומות לא משנה אם זה חג או יום רגיל, תמיד ישנה איזשהי התרמה, .( וא"כ גם זה לא מייחד את חג הפורים. (ראה קצת עד"ז בהתוועדויות תשמ"ט ח"ב ע' 442
והסעודה בסוף יום פורים זהו דבר שמקיימים בכל חג ובכל שבת, וא"כ זה ודאי דבר שלא מייחד את חג הפורים.
המצוה שבאמת מייחדת ומאפיינת את פורים זוהי ההלכה "מיחייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", (מגילה ז, ב) ומפרש רש"י שחייב אדם להשתכר ביין עד שלא יידע בעצם מה שנעשה איתו, לכאורה זהו דבר מוזר מאוד, כל היהדות היא נגד שכרות החל מהתורה עצמה, אנו קוראים על נח שהוא השתכר ואז קרה מה שקרה עם בנו חם, ואז נח ירד ממדרגתו והי' "לנופל".
לאח"ז אנו לומדים על לוט שהשתכר ועשה מעשים שלא ייעשו עד שאברהם אבינו הי' צריך לעבור לגור למקום אחר כי יצא על לוט שם רע והוא רצה להתרחק מלוט (רש"י שם). לאח"ז אנו קוראים בפ' שמיני על שני בני אהרן נדב ואביהו שנכנסו למקדש ונשרפו ורש"י מביא את דברי רבי ישמעאל שאומר "שתויי יין נכנסו למקדש" ולכן נענשו.
בנביאים אנו גם מוצאים סיפור שמראה לנו עד כמה חמורה שכרות.
כולם מכירים את הסיפור עם חנה אמו של שמואל, אנו קוראים בהפטרה של יום ראשון של ר"ה שחנה באה לשילה והתפללה ומסופר בהפטרה "וחנה היא מדברת על לבה רק שפתי' נעות וקולה לא ישמע ויחשבה עלי לשכורה" עד אז לא הי' מקובל להתפלל בשקט ולכן עלי חשב שהיא שכורה והיא מדברת לעצמה אז עלי הכהן הגדול אומר לה "עד מתי תשתכרין הסירי את יינך מעליך" רואים שזאת היתה הנהגה לא מקובלת כלל.
גם בהלכה אנו מוצאים שאסור להשתכר, ההלכה אומרת "שתה רביעית יין בבת אחת אל יתפלל עד שיסיר יינו מעליו, אע"פ שיעבור זמן תפלה, ואם שתה יותר... ואינו יכול לדבר לפני המלך נקרא שכור, ואם עבר והתפלל תפלתו תועבה וכאילו עובד עבודה זרה" (שוע"ר הלכות תפלה צ"ט, א). עד כ"כ חמור להתפלל אם אדם הוא שכור אבל לא רק בשעת התפילה זה פסול אלא בכלל, ההלכה אומרת בקשר ליו"ט שאז יש מצוה לשתות יין ובכ"ז "כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל לא ימשוך ביין ובשחוק ובקלות ראש ויאמר כל מי שיוסיף בזה ירבה במצות שמחה, שהשכרות והשחוק וקלות ראש אינה שמחה אלא ההוללות וסכלות ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה" (שוע"ר הלכות יו"ט תקכ"ט י"ב).
ז.א. שאפי' בחג שיש מצוה לשמוח ולכן ההלכה אומרת שאדם צריך לשתות רביעית יין בכל יום מימי החג בכ"ז מזהירים מאוד מהשכרות, וכשמגיעים לפורים לפתע נופלים כל ההגבלות ואומרים ש"חייב אדם לבסומי בפוריא", "מה נשתנה"?
המגילה מתחילה בסיפור של אחשורוש שעשה משתה ואז "כטוב לב המלך ביין" הוא אמר להביא את ושתי והיא לא רצתה לבוא ולכן הוא הרג אותה ובעצם המשתה הזה סלל את הדרך לאסתר להפוך למלכה, ואכן לאחרי תקופה אסתר נבחרה למלכה ואז "ויעש המלך משתה גדול... משתה אסתר", הרי שאסתר עלתה לגדולה גם במשתה היין.
ואז הסיפור עם המן מתפתח והוא מגיע עם הרעיון של "להשמיד להרוג ולאבד" והמגילה מספרת שהמלך הסכים ונתן את הגזירה "והמלך והמן ישבו לשתות", הרי שכל הגזירה נולדה מתוך משתה ולאח"ז בהמשך הסיפור כשמרדכי ביקש מאסתר שתלך למלך והיא בסוף הלכה והמלך אהב אותה ואומר לה "מה לך אסתר המלכה ומה בקשתך עד חצי המלכות" אז במקום לנצל את ההזדמנות ולבקש על עמה, היא מבקשת "יבוא המלך והמן אל המשתה",
ועד כ"כ זה מוזר שהגמ' שואלת מדוע אסתר הזמינה את המן למשתה ועונה כו"כ תירוצים, לא משנה מה ההסבר לפועל היא הזמינה אותו למשתה היין וגם אז במשתה היא לא בקשה דבר ורק בקשה שיבואו שוב למשתה למחרת ורק אז במשתה היין שם היא ספרה לאחשורוש מאיזה עם היא ובקשה על נפשה ועל עמה ואז התחולל השינוי העצום שהמלך צוה לתלות את המן ונסללה הדרך לישועה.
אומר האבודרהם: "שהיות שכל הניסים שנעשו לישראל בימי אחשורוש היו ע"י משתה... לפיכך חייבו חכמים להשתכר בפורים מפני שבא הנס ע"י משתה היין ועל ידו נזכר הנס הגדול של פורים".
ומוסיף בזה רבינו יוסף מסרגוסה תלמיד הר"ן "ומפני שבא הנס ע"י משתה צוו חכמים להרבות במשתה יותר מן הראוי, כי בכל המצות שמצוות ע"י איזה דבר כגון מצה בפסח מפני שלא הספיק בצקם להחמיץ וכיו"ב שבא צוואתם לזכור הסיבה בשביל מה שצוותה, מצינו שהחמירה התורה מאוד בדקדוק הדבר ההוא, לפי שע"י הדקדוק ההוא בא העיון והמחשבה במצוה ומעלה אותם על לבו... ולמען יראו שהנס הזה נס גדול מאוד ממות לחיים שהוא גדול מנס יצי"מ שלא הי' אלא מעבדות לחרות ורצו שנתעורר על ענין הנס הזה, וכדי שנזכור ענינו שבא ע"י משתה רצו שנרבה בשתי' יותר מדאי". (פינת ההלכה ע' רמ"ז). (ראה גם תו"מ ט"ו ע' 315).
ז.א. שבאמת תמיד אסור להשתכר אבל פורים זהו "יוצא מן הכלל" שהיות שכל הנס בא בעקבות היין לכן אנו מצווים לשנות מהרגלנו ולשתות יין עד שנגיע לשכרות ממש, כי רק כך נוכל באמת לזכור את הנס, וכמו שבפסח חוגגים את יציאת מצרים באכילת מצה כך בחג הפורים אנו שותים יין כי זה מזכיר לנו את הנס.
ולכן בכל קהילה היו נוהגים למנות "פורים רב" היות שגם הרב הי' צריך להשתכר בפורים, ואולי יקרה איזשהו Emergency שיצטרכו לפסוק הלכה ואם הרב שיכור אסור לו לפסוק הלכות, לכן היו ממנים אדם אחר שהוא יהי' "רב" לעת הצורך והוא הי' נק' "פורים רב".
נו, מה יעשו אותם אלו שלא רגילים לשתות או שאסור להם לשתות, וכי הם צריכים למסור את נפשם ע"ז, אז באמת גם הם צריכים להשתדל לשתות יותר מרגילותם, ובנוסף לזה יש את המנהג שהרבי נהג, בהתוועדויות של פורים הי' הרבי נוהג לבקש "שמישהו ימסור את נפשו ויקיים את החיוב של "עד דלא ידע" בפועל ועי"ז יוציא ידי חובה את הציבור כולו" (התוועדויות תשמ"ב ח"ב ע' 275) כמו שיש Designated Driver היו ממנים Designated Drinker "שיכור" שהוא יוציא ידי חובה את כולם במצוה זו, ולכן אנו צריכים לדאוג שבסעודת פורים לפחות עם אנחנו לא יכולים לקיים את החיוב של שיכרות עלינו לדאוג שיהי' אחד שיוציא אותנו ידי חובה ואולי נשכור מישהו בכסף שיהי' זה שיעשה את המצוה הזאת עבורינו, אבל כמו בכל דבר "מצוה בו יותר מבשלוחו".