הרב חיים הבר, מבוסס על לקוטי שיחות א/213; ו/189; לא/170 * זמן משוער: 10 דקות
פתיחה: משל הכבשה והזאבים
מספרים שפעם הסתובבה כבשה תמימה בג'ונגל שורץ זאבים טורפים. הזאבים היו רעבים והכבשה מצאה חן בעיניהם. אבל היה רועה שהגן עליה והבריח את הזאבים.
בשלב מסוים, הזאבים התחילו לחייך לכבשה. הם קרצו לה בעיניהם, משכו אותה בצחוקם, עד שבין הכבשה והזאבים נוצרו קשרי ידידות חמים, חמים מאוד... ואז הכבשה התמימה פנתה לרועה ואמרה: "אדוני הרועה, אני מסתדרת בלעדיך! הזאבים הם הידידים החדשים שלי, והם ישמרו עליי"...
אמר לה הרועה: "אין שום בעיה. תסתדרי לבד עם הידידים החדשים!".
אתם כבר מתארים לעצמכם מה קרה לכבשה התמימה תוך זמן קצר...
שאלה: איך במצב כל כך טוב, יש גזירה כל כך קשה?
תתפלאו לגלות, אבל הסיפור של הכבשה והזאבים הוא בדיוק הסיפור האמיתי של פורים.
בסיפור של פורים יש דבר והיפוכו (פרדוכס): מצד אחד לא היה לעם ישראל זמן טוב יותר בגלות, ומצד שני לא היה זמן גרוע יותר בגלות.
מצד אחד תקופת פורים הייתה הטובה ביותר לעם ישראל בזמן הגלות. זו הפעם היחידה בהיסטוריה בה בת ישראל כשרה הייתה אשתו של המלך, הדוד שלה – מרדכי היהודי – שהיה נשיא הסנהדרין ישב בשער המלך, ואפילו קיבלנו הזמנה להשתתף בסעודת אחשוורוש. היו לנו יחסי ידידות מצוינים עם בית המלך.
מצד שני דווקא אז נגזרה הגזירה הקשה ביותר בהיסטוריה – "להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן, טף ונשים, ביום אחד".
נשאלת השאלה: למה דווקא במצב כל כך טוב, מתרחש דבר כל כך גרוע?
תשובה: הכבשה לא רצתה את ההגנה של הרועה
אומרת הגמרא, שהגזירה הגיעה בגלל שבני ישראל "נהנו מסעודתו של אותו רשע" (מגילה יב/א). בגלל שהם הרגישו ידידים של אחשוורוש, לכן הגיעה כזו גזירה משמים.
כי עם ישראל נמשל לכבשה אחת בין שבעים זאבים. לאורך כל ההיסטוריה, הזאבים "עומדים לנו לכלותינו, והקב"ה מצילנו מידם". הקב"ה הוא הרועה, שמגן עלינו מפני הזאבים.
הבעיה מתחילה כאשר הכבשה מתיידדת עם הזאבים ואומרת לרועה שהיא מסתדרת לבד... כאשר אנו מתיידדים עם אומות העולם ואומרים לה' שאנו מסתדרים לבד. זה מה שהיה בימי אחשוורוש – בני ישראל הרגישו שהזאבים הפכו להיות ידידים שלהם, ואפילו אחשוורוש הזמין אותם לסעודה שלו. הם נהנו כל כך, עד ששכחו לרגע מהרועה, מהקב"ה.
התוצאה הייתה נוראה. ה' הפסיק להגן עליהם, ואפשר להבין לבד מה קורה כאשר ה' מפסיק לשמור על הכבשה ונותן לה להסתדר עם הזאבים... לא פלא שאחרי זמן קצר הגיעה הגזירה הנוראה של המן.
רעיון מרכזי: ביטול הגזירה באמצעות פניה אל ה'
כאשר רוצים לבטל כזו גזירה – לא תעזור דיפלומטיה ולא יועצים אסטרטגיים. הגזירה באה בגלל שעזבו את ה', וכדי לבטל אותה צריך פשוט לעשות תשובה ולהתחבר מחדש אל ה'. לבקש מהרועה שיחזור להגן עלינו מהזאבים.
זה בדיוק מה שעשה מרדכי היהודי. במקום ללבוש עניבה וחליפה יפה ולהיפגש עם המלך אחשוורוש, מרדכי לבש שק ואפר ועורר את עם ישראל לשוב בתשובה. כי מרדכי ידע שהגזירה האמיתית באה מה', ולכן ביטול הגזירה הוא באמצעות התחברות לה'.
זה בדיוק מה שעשתה אסתר המלכה. במקום להתייפות ולהתקשט כדי למצוא חן בעיני המלך, היא צמה שלושה ימים לילה ויום. הצומות האלו עשו אותה חיוורת וכחושה, ובאופן טבעי פגעו בסיכוייה למצוא חן בעיני המלך אחשוורוש. אבל אסתר ידעה שהגזירה האמיתית באה מה', ולכן ביטול הגזירה הוא באמצעות התחברות לה'.
גם מרדכי וגם אסתר ידעו שהכי חשוב לפנות אל ה' – ודווקא בגלל זה הצליחו לבטל את הגזירה.
לקח: ה' הוא הנותן לך כוח לעשות חיל
מורי ורבותי! גם בזמננו, יש הרבה קשיים והרבה צרות. כדאי שנזכור שלפני הכול ואחרי הכול, העזרה האמיתית באה מה', ולכן יש לפנות אל ה':
אם מדברים על עם ישראל כולו – אנו נמצאים באיום מתמיד מצד שונאינו העומדים עלינו לכלותינו. אומנם יש הרבה צעדים דיפלומטיים וצבאיים שצריכים להיעשות כדי להגן עלינו, אבל תמיד כדאי לזכור כי ההגנה האמיתית נמצאת בידי ה', ודווקא התחזקות של עם ישראל בתורה ובמצוות תחזק את ההגנה שלנו.
ואם מדברים על כל אחד מאיתנו באופן אישי – יש לפעמים כל מיני בעיות כלכליות, רפואיות וכדומה. אומנם צריך לעשות כלים בדרך הטבע, לעסוק בפרנסה או לפנות לרופא, אבל תמיד כדאי לזכור שהכול נמצא בידי ה', ודווקא התחזקות שלנו בתורה ובמצוות תחזק את השפע האלוקי[1].
יהי רצון[2] שגם בפורים הזה נזכה ל"ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם", "ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר"! ----[1] סיפור לסיום – הפרופסור מאניפולי: חסיד אחד היה חולה אנוש, ואף רופא לא מצא רפואה למחלתו. הוא נסע אל הצדיק ר' מרדכי מנשכיז, שיעץ לו לנסוע לפרופסור שבעיר אניפולי. מיהר החסיד החולה לנסוע, וכאשר הגיע לשם, שאל היכן גר הפרופסור. אולם האנשים צחקו ואמרו כי אין פרופסור בעיירה קטנה זו. שאל אותם החסיד: אולי יש דוקטור? אמרו האנשים: לא, אין דוקטור ואפילו לא חובש!
מאוכזב ומתפלא חזר החסיד לצדיק, כשהוא תמה כיצד דברי הרבי היו לשווא. כשסיפר על הקורות אותו, שאלו הרבי: "ומה עושים תושבי העיר כשמישהו מהם חולה?", השיב לו החסיד: "מה יוכלו לעשות, אין להם ברירה אלא לבטוח בה' שישלח להם רפואה משמים". נענה הצדיק ואמר – זה בדיוק הפרופסור מאניפולי. מי שעוזר לבני אניפולי, יעזור גם לך. וכך היה. כשיצא האיש מחדרו של הצדיק החל להחלים ועד שהתרפא לגמרי. [סיפורי חסידים – תורה, זוין, עמ' 172]
[2] תזכורת – מצוות החג: מן הראוי להזכיר לכולם על מצוות החג: 1) קריאת מגילה – אנשים, נשים טף, גם בלילה וגם ביום; 2) משלוח מנות – לפחות משלוח אחד של שתי מנות מאיש לאיש, ומאשה לאשה; 3) מתנות לאביונים – צדקה לפחות לשני עניים; 4) משתה ושמחה – סעודת פורים כיד המלך, עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.