עיונים וביאורים במגילת אסתר עמ' קלו
סיפר המזכיר הרה"ח ר' יהודה לייב שי' גרונר:
"בערב י"ט כסלו תשל"ד הגיע לכאן אחד מהארץ, וסיפר שעשו מבצע תפילין כפי הוראת הרבי, והוא (המספר) היה עם אלו שהלכו לצד השני של התעלה ממש ליד הגבול, לא רחוק ממוצב מצרי, ומיד כשהגיעו העמיד המפקד את כל החיילים להנחת תפילין ואחדים נשארו למשמר. כשרק הניח החייל הראשון תפילין בא במרוצה החייל הניצב על המשמר ואמר שהמצרים מתחילים לברוח.
המפקד הורה לו שירדפו אחריהם, ואחרי המרדף הם לקחו בשבי כמה מהחיילים המצרים ובהם קצין בכיר שהיה המפקד שלהם.
המפקד שלנו, כשחקר את הקצין המצרי, שאל אותו, למה הם פתאום ברחו, והקצין המצרי ענה לו שהם ראו פתאום קוביות שחורות משונות על היד ועל הראש והם חשבו שזה סוג חדש של נשק סודי ומתוחכם וכו'.
וסיפר הרב גרונר: כשדיווחתי לרבי על הסיפור הזה, ובסוף הסיפור התבטאתי שהיה נדמה לחיילים המצרים שהתפילין זה איזשהו נשק סודי מתוחכם - הביט עלי הרבי במבט מאוד חריף ורציני ואמר לי:
"מה פירוש היה נדמה להם שזה נשק סודי? זה באמת היה הנשק הסודי".
הרקע
40 שנה לניסי מלחמת יום הכיפורים עמ' 61-62
בעיצומם של ימים קשים אלו, יצא הרבי במבצע מיוחד, כשהוא מבקש להגיע לכל חיילי צה"ל ולהביא להם מסר של אמונה, תקווה וביטחון. ההוראה היתה גם לחלק לכל החיילים מטבעות לצדקה וכן להניח תפילין ולשמח את החיילים. מפליא לראות את הנהגתו הק' של הרבי – כאשר לפני המלחמה זעק והתריע שוב ושוב אודות הסכנה הגדולה וביקש לכנס ילדים במקומות הקדושים לאמירת תהילים וכו', אולם ברגע שהמלחמה החלה, דאג לחזק את המורל של החיילים ולשלוח להם מסר של אמונה ועידוד.
בהתוועדות י"ט כסלו תשל"ד (שיחות קודש תשל"ד ח"א, ע' 154 ואילך – בלתי מוגה – בתרגום חופשי ללה"ק) דיבר הרבי אודות המלחמה ובאחת השיחות הסביר בהרחבה כי בכדי לנצח את האוייב, צריך נשק סודי; אלא שאם האויב מגלה את הנשק הסודי, אף הוא יכול להשתמש בו. ולכן צריכים להניח תפילין עם החיילים, זהו נשק שהאוייב לא מכיר ולא יכול לו, שכן בצד השני ישנם גויים, וגם אם יניחו תפילין, הרי אינם מקיימים בכך מצווה: ..."שבזה נשאלת שאלה: נשק מצליח כשזהו "נשק סודי" (זהו הלשון אצלם בענינים אלו), אבל בשעה שנתפרסם מהו הנשק, יכול הצבא שכנגד להשתמש באותו נשק, או למצוא ענין שמבלבל ומבטל את הכח של הנשק הסודי של השונא, מכיון שזה כבר לא סוד.
לכאורה בענינים אלו אודותם מדברים כעת (בנוגע למצוות מעשיות) אין בהם סוד, זה כתוב לא רק בשולחן ערוך הארוך, אלא בקיצור שולחן ערוך וזה כבר תורגם ללשונות של כל עמי הארץ, ומי שרוצה יכול ללכת לקרוא במה מתבטא הנשק הסודי. "אלא שמלכתחילה אין מקום לקושיא: . . כשרוצים להשתמש בנשק סודי, לא נוגע מה הוא קרא בספר, או שמע פעם מהשני מהו הנשק הסודי, אלא הוא צריך גם לדעת איך משתמשים בזה. "בנוגע למצוות מעשיות – ולדוגמא (וכפי שאדה"ז והצ"צ מאריכים בזה) מצוות תפילין, שזהו הרי הנשק, כמו שהגמ' אומרת (ברכות ו, א) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" – "אלו תפילין שבראש", שכאמור לעיל, שבזה לא שייך לכאורה סוד בדבר, וניתן לראות את התפילין דרך החלונות בכל מקום ומקום, עם כל הכתבים שמונחים בפנים, כיצד זה נעשה וכו'.
"בשעה שרוצים להשתמש בנשק, אומרת התורה שכשאינו יהודי שם תפילין על ראשו ועל ידו, זה לא ענין של מצוות תפילין. במילים אחרות: זהו סוג נשק כזה שהוא לא יכול להשתמש בו, הוא אכן יכול להגיע ל'פורמט' של התפילין, אבל שזה יהי' אדם שמניח תפילין, זה יכול להיות רק אצל יהודי . . במילים אחרות, זהו נשק שאף פעם לא יכול ליפול בידיים של לא יהודי, מכיון שכשייפול בידיים של לא יהודי הוא חדל להיות נשק.
"...היה דבר נכון ביותר . . שבכל מחנה ובכל גדוד ובכל פלוגה תימצא קופת צדקה, וכל הרוצה יהי' לו מקום שיוכל להניח* במקומו שם"...
סיפור מדהים בהקשר לנשק סודי זה, סיפר המזכיר הרה"ח ר' יהודה לייב שי' גרונר:
"יום אחד מתקשר אליי מישהו שמציג את עצמו כקצין צה"ל ומבקש ממני למסור לרבי את הדיווח הבא: "באחת ההזדמנויות ראו לפתע חיילי העמדה הישראלית שכל החיילים בעמדה המצרית שמולם מתחילים לברוח. מפקד העמדה הורה מיד לרדוף אחריהם. כשהשיגו אותם חיילי צה"ל ולקחו אותם בשבי, ראו שיש ביניהם גם קצין בכיר בדרגת סגן-אלוף. "שאלו אותו בחקירה: מה קרה? למה פתאום התחלתם לברוח? ואז הוא מספר שפתאום ראו במשקפת שבעמדה הישראלית חייל אחד קושר רצועות שחורות על היד של החיילים ושם קובייה שחורה על הראש והם חשבו שזה איזה נשק סודי... הם לא ידעו שזה תפילין.
"כשדיווחתי זאת לרבי – אמר הרב גרונר – והגעתי למילים "הם חשבו שזה איזה נשק סודי", עצר אותי הרבי מיד ואמר במין גערה: "מה פירוש הם חשבו שזה איזה נשק סודי? – זה באמת היה הנשק הסודי"!...לעיל הסיפור תוקן ע"פ הנאמר ב"עיונים וביאורים במגילת אסתר".
• תפילין? לעיין בגוף השיחה.