'הפיכת הכוס' בשמחת תורה תשמ"ו

שיחת שמח"ת תשמ"ו סעיף כז

[כ״ק אדמו״ר שליט״א הורה לכו״כ מהמסובים שיחיו לומר ״לחיים״ על כוס מלא, ואח״כ אמר:]

בהמשך להאמור לעיל (ס״ב) שבשמח״ת ישנם כמה עניני מנהגים שלא כפי הסדר במשך כל השנה כולה — יש להוסיף בזה עוד ענין:

בדרך כלל, סדר העבודה הוא למלא כלים ריקים, שזוהי כללות העבודה בעניני החומ״צ במשך כל השנה כולה — שלוקחים כלים ריקים וממלאים אותם בעניני קדושה, תורה ומצוותי׳.

אמנם, בשמח״ת צריך להיות סדר הפוך — לרוקן כלים מלאים, והכוונה בזה (כ״ק אדמו״ר שליט״א חייך, ואמר) — מכיון שישנם עדיין כלים מלאים יין (מלאים ממש, ועכ״פ — למחצה לשליש ולרביע), יש לרוקן אה כל הכלים שיש בהם יין — עי״ז שכולם יאמרו ״לחיים״!

כ״ק אדמו״ר שליט׳׳א אמר ״לחיים״, ושתה אח כל היין שבגביע, עד תומו, ואח״כ הפך את הגביע והגביהו לעיני כל המסובים (והורה שכולם יעשו כן — לשתות את כל היין ולהפוך את הכוס), והמשיך להחזיק את הגביע הפוך תוך כדי הנפת ידו הק׳ (להגברת השירה) משך זמן רב, וכל המסובים אמרו ״לחיים״ וניגנו בשמחה גדולה.

כשהבחינו שכ״ק אדמו״ר שליט״א רוצה להמשיך בדבריו — הכריזו ״שא שטיל״, ״שא שטיל״, ונעשה רעש גדול כו' — ואמר כ״ק אדמו״ר שליט״א:

זכורני בהיותי ב״חדר״, שכאשר רצו לתאר לילד מה זה ״מלך״ (מכיון שמעולם לא הי׳ בעיר הבירה כו'), היו מסבירים — ע״ד הצחות — ע״פ משל: יודעים אתם, ילדים, שכאשר האבא ישן — מסתובבים האמא והילדים, ומכריזים ״שא שטיל״, האבא ישן. ובכן, תתארו לעצמכם שכאשר ״שר״ הולך לישון — אזי מסתובבים (לא רק האמא והילדים, אלא גם) כל המשרתים ומכריזים ״שא שטיל״, ה״שר״ ישן. ועכשיו תוכלו לתאר לעצמכם מה קורה כאשר המלך הולך לישון — כל בני המדינה מסתובבים ומכריזים בקול גדול ״שא שטיל״, המלך ישן!...

והנמשל מובן וגם פשוט, שכאשר רוצים שיהי׳ שקט — לא יועיל מה שכולם יצעקו בקול גדול ״שא שטיל״ (אע״פ שעושים זאת מצד גודל המסירות כו'): את ההכרזה ״שא שטיל״ — ישאירו למחר... ועכשיו — ישב כל אחד ואחד על מקומו בשקט!

לאחרי שנהי׳ שקט — המשיך כ״ק אדמו״ר שליט״א בדבריו, תוך כדי אחיזת הגביע כשהוא הפוך, כדלקמן:

... וזהו גם המקור להנהגה הנ״ל (הפיכת הגביע, שוליו למעלה ופיו למטה) — בהתאם לציווי והוראת נשיא דורנו להיות ״נרות להאיר״ (ע״ד ובדוגמת {הגביעים ההפוכים ב}המנורה דביהמ״ק), היינו, שאינו חושב על עצמו, כי אם אודות השליחות ד״נרות להאיר״.

והעיקר — שע"י כללות העבודה ד״נרות להאיר״ זוכים בקרוב ממש לקיום היעוד ״והי׳ לך הוי׳ לאור עולם״, בגאולה האמיתית והשלימה ע״י משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.

כל הבקבוקים עמדו הפוכים

היומן של ה'כפר חב"ד' בשעה תשע בערב, החל הרבי בהתוועדות שמחת תורה, כשבסיומה של השיחה הראשונה שארכה כשעה קם לפתע הרבי, בשנית בחודש זה, והחל מכה בכפיו הק' בחוזקה ומעודד השירה במשך מספר דקות כשכל הקהל הגדול שר בהתלבהות עצומה. בהמשכה של ההתוועדות, שבמהלכה הורה לאנשים רבים לומר "לחיים", תוך שהוא מצווה על כל ההולכים למקומות השונים - השליחים - לומר לחיים, בשיחה מיוחדת.

לקראת סיומה של ההתוועדות, שארכה עד לשעה 1:00 בעת שירת הציבור בין שיחה לשיחה, הפך הרבי לפתע את כוסו והחל מביט לעבר הקהל במבט מאוים. כך במשך דקות ארוכות החזיק הרבי את כוסו כשהוא מעודד בצורה זו את השירה, לאחר שכלו כל ה"משקין", וכל הבקבוקים עמדו הפוכים החל הרבי מסביר את הענין, תוך שהוא ממשיך לאחוז בכוסו ההפוכה בידו...

כעשרים דקות לאחר סיום ההתוועדות החלו הקפות שמחת תורה... גם הקפות אלו, כהקפות אתמול, נערכו בשמחה רבה ועצומה כשהרבי מעודד כל העת בתנועות נערצות את השירה. בעת ריקוד הרבי בהקפה הראשונה והשביעית, שנמשכו זמן רב מהרגיל, נענע הרבי בראשו לעבר הקהל להגברת השירה שעברה את כל גבולות השמחה.

הרבנית הפכה את הכוס

יומן הרב מנחם יוניק, דערהער גליון נ"ג בליל שמח"ת תשמ"ו היה התוועדות מאוד שמחה לפני הקפות. אחרי השיחה הראשונה הרבי עמד במקומו ורקד בחזקה. יותר מאוחר בהתוועדות הרבי סיים את היין בגביעו והפכה, והורה לכולם לעשות כן. הרבי גם נענע את הגביע מצד לצד במשך השירה, והסביר אח"כ שהמקור להנהגתו ע"פ נגלה הוא ע"ד הגביעים בבית המקדש, וכל זה היה בהתוועדות מאוד "לעבעדיק".

בסיום ההתוועדות עלינו להגיד גוט יום טוב לרבנית ששהתה בספריה ליד 770. ד"ר וויס, אבי, ואני, וכמה מאחי היום שם גם כן, הייתי אז בגיל שמונה עשרה.

כולנו היינו תחת הרושם של ההתוועדות הייחודית הזאת. הייתי בכזה מצב רוח מרומם שסיפרתי הכל לרבנית. תיארתי איך שהרבי עמד במקומו לרקוד, ושהוא מחה כפים כל כך חזק שהיה לנו הצעירים קשה לעמוד בקצב. כך המשכתי עוד ועוד לתאר כמה נפלא זה היה, עד שהיא שאלה אותי:

"אבל מה איתו? האם היה בסדר"?

פתאום קלטתי שהרבנית מודאגת אודות ההשפעה של ההתוועדות על הרבי, והבנתי שהיה עדיף אם הייתי נרגע קצת ומתאר את התוועדות בצורה רגועה יותר.

ואז קרה משהו מאוד מעניין:

כשהמשכתי לתאר איך שהרי הפך את הגביע ואמר לכולם לעשות כן. אז בשקט, בלי להספיק להתסכל עלי, אני שם לב שהרבנית לקחה בקבוק קטן של ליקר שעמד על השולחן והפכה אותו. היא עשתה זה בצורה כמעט בלתי מורגשת.

עדיין היינו תחת ההשפעה של ההתוועדות, וד"ר ווייס התחיל לשיר ולרקוד, ואח"כ התחלנו כולנו לרקוד ביחד. הרבנית הסתכלה בהנאה, והתבוננה במיוחד בד"ר ווייס שלא היה חסיד מבטן ומלידה.

קישורים

פורים - ונהפוך הוא

הרב חיים הבר, ע"פ השיחה הנ"ל איזה רעיון גלום ב"ונהפוך הוא" של הכוסיות?

הרבי הסביר רעיון שכזה. יש שני מצבים בסיסיים: נותן ומקבל. כל אחד מאיתנו נמצא בשני המצבים, לעיתים נותן ולעיתים מקבל. השאלה היא, מה העיקר בחיינו – לתת או לקבל?

השאלה הזו, היא בעצם השאלה ביחס לכוס. האם תפקידו של הכוס לקבל או לתת?

כאשר מדובר בחבית, בכלי אחסון, עיקר תפקידו הוא לקבל, להכיל, לשמור. אבל כוס, עיקר תפקידה הוא לתת, למזוג את תכולת הכוס הלאה, אל מי ששותה מהכוס.

אלו שני המצבים בכוס: כוס ישרה, שעומדת על רגליה, מייצגת את מצב הקבלה. כוס הפוכה, מייצגת את מצב הנתינה. והעיקר הוא הנתינה.

לכן יש תופעה מרתקת במנורת המקדש. השתמר בידינו ציור עתיק מלפני כ-850 שנה, בכתב ידו של הרמב"ם, שבו הוא מצייר את מנורת המקדש. רואים שם דבר פלא: במנורה היו גביעים. והנה, הרמב"ם מצייר את כל הגביעים הפוכים. מדוע? הסביר הרבי, כי זה בדיוק העניין: מטרת המנורה אינה לקבל, אלא לתת. לכן הגביעים דווקא במצב הפוך.

=מי אתה: מקבל או נותן? כוס או צינור?=

זה ה"ונהפוך הוא" הפרטי שלנו. נשאלת השאלה: איזה בנאדם אתה – כוס ישר או כוס הפוך? מקבל או נותן? ובמילים אחרות: אתה כוס או צינור?

כאשר אתה שומע בבית חב"ד דבר תורה כלשהו, איך זה מגיע אליך – האם אתה כוס ישר, שפשוט שומע את הדברים והולך איתם לישון, וזהו. או שאתה כוס הפוך, ואתה מחפש איך להעביר את המסר הלאה, לאשה, לילדים, לחברים.

כאשר אתה מקבל הודעה מבית חב"ד, האם אתה קורא אותה ותו לא, כמו כוס ישר; או שאתה מיד חושב למי אפשר להעביר את ההודעה הלאה, כמו כוס הפוך, כמו צינור.

ה"ונהפוך הוא" שלנו – להפוך את הכוס. להתחיל להעביר הלאה את מה שאנו מקבלים.

בואו ונעשה צעד קטן להמחשה – נרים כוסית לחיים, ונהפוך את תכולתה לגמרי, עד הסוף, כד שנוכל לשים את הכוס הפוכה. כמו שאומרים באנגלית: באטמ'ס אפ – התחתית למעלה. לחיים, לחיים!

בואו נשיר ביחד: "ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם".