הרב אלי וולף / משיחת פורים תשכ"ה
כשהתורה פותחת בתיאור בריאת העולם, היא כותבת "בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ". מביא על כך רש"י בביאורו, שהמילה "בראשית" משמעותה "ב-ראשית". הקב"ה ברא את העולם בשביל ב' ראשית, בשביל שני דברים שנקראים בשם "ראשית".
עבור "ב'-ראשית" - "ברא אלוקים א השמים ואת הארץ".
שני ה"ראשית" הם: ה"תורה" ו"עם ישראל". התורה נקראת (משלי ח) "ה' קנני, ראשית דרכו", ועם ישראל נקרא (ירמיה ב) "קודש ישראל לה', ראשית תבואתה".
כשמתבוננים בעולם סביבנו, הדבר מעורר תמיהה. הלא עם ישראל הוא "המעט מכל העמים", ותוך עם ישראל עצמם, אלו המתנהגים כרצונם של מרדכי ואסתר - הם אינם הרוב. כך שכיצד ייתכן שנברא עולם גדול שכזה, בשביל קבוצה כה קטנה.
לכאורה אין הגיון שיתנהל בית חרושת עצום, עם מכונות-תעשיה רבות - בשביל תוצר קטן מאוד.
•••
מגילת אסתר מורכבת מחלקים שונים. בתחילה פותחת המגילה בתיאור מלכותו של אחשוורוש, שהוא היה "מולך מהודו ועד כוש, שבע ועשרים ומאה מדינה". לאחר מכן, "בשנת שלוש למלכו" הוא ערך משתה גדול, במהלכו הוא הזמין את ושתי שסירבה להגיע ומשום כך הוא חיפש מלכה חדשה.
לאחר מכן המגילה מתחילה לתאר לנו על "איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר". לאחר מכן, כהקדמה לסיפור גזרת המן, מתארת המגילה "אחר הדברים האלה, גידל המלך אחשוורוש את המן בן המדתא", ולאחר סיפור הגזרה והצומות, מספרת המגילה את תחילתו של המהפך עם מאורעות "בלילה ההוא נדדה שנת המלך".
בגמרא במסכת מגילה (יט) יש דיון בין חכמי המגילה "היכן קורא אדם ויוצא ידי חובתו", מאיזו נקודה במגילה עלינו לקרוא את תהמגילה חג הפורים, כדי שנצא ידי חובת קריאת המגילה. מאיפה מתחיל סיפור חג הפורים, הסיפור שעלינו להפיק ממנו לקח "בכל דוד ודור ובכל משפחה ומשפחה".
דעתו של רבי שמעון בר יוחאי היא: "מבלילה ההוא נדדה שנת המלך", היות ובנקודה זו מתחיל "תקפו של נס", מכאן מתחילים להתגלגל הענינים לקראת המהפך הניסי - אזי יש להתחיל לקרוא את המגילה מפסוק זה.
דעתו של רבי יוסי היא: "מאחר הדברים האלה גידל המלך אחשוורוש את המן". בנקודה זו מתחיל "תקפו של המן", מנקודה זו החלה הגזרה על עם ישראל.
דעתו של רבי יהודה היא: "מאיש יהודי היה בשושן הבירה". כאן מתחיל "תקפו של מרדכי" כיצד הקב"ה הכין את הקרקע לקראת הגאולה, באמצעות מרדכי היהודי.
ואילו דעתו של רבי מאיר היא: "רבי מאיר אומר - כולה", מהפסוק "ויהי בימי אחשוורוש". וכך נפסקה ההלכה, כדעתו של רבי מאיר.
לכאורה יש להבין, הרי כדי לדעת שהיתה גזרה על עם ישראל, ולאחר מכן "הפרת את עצתו וקלקלת את מחשבתו", די להתחיל לקרוא מ"בלילה ההוא", או מ"אחר הדברים האלה גידל המלך", ואם רוצים גם לדעת מי הוא מרדכי ומה השורשים שלו, אזי יכולים להתחיל מ"איש יהודי היה בשושן הבירה",
לשם מה עלינו לקרוא בכל פורים על כמה מדינות שלט המלך, מתי הוא ערך משתה, ומה התרחש עם ושתי", לכאורה הדברים לא מוסיפים למסקנת הדברים שהיתה גזרה ולאחר מכן "ונהפוך הוא".
ויתרה מזו: חז"ל אומרים "כל ספרי הנביאים עתידין ליבטל לימות המשיח - חוץ ממגילת אסתר והלכות". בימות המשיח כולם יראו אלקות "ונגלה כבוד ה'", אחד הייעודים לעתיד לבוא הוא "אשפוך רוחי על כל בשר, ונבאו בניכם ובנותיכם", אפילו הילדים הקטנים יתנבאו, כך שלא תהיה חשיבות יתרה ל"ספרי הנביאים", ולכן הם "עתידין ליבטל" -
ולמרות ש"אשפוך רוחי על כל בשר", הרי מגילת אסתר, הפותחת ב"ויהי בימי אחשרוש", לא תיבטל?
•••
המבט האומר שסיפור על גודל הטריטוריה של מלכות אחשוורוש והסעודות שהוא ערך, הוא סיפור בפני עצמו, ואילו מאורעות הגזירה על עם ישראל והצומות לבטלם, ושאסתר נכנסה אל המלך "אשר לא כדת", הם סיפור בפני עצמו - הוא רק לפני כתיבת המגילה.
מגילת אסתר מגלה לנו שהסיפורים הללו הם מקשה אחת, הם חלקים המרכיבים את אותו הסיפור. המגילה מגלה לנו שהדרך להגיע אל "ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם" - לא היתה יכולה להיות ללא שהמלך היה "מולך מהודו ועד כוש", ומבלעדי הסעודה ומאורעות ושתי שקדמו לזה.
המגילה מספרת לנו: "ישנו עם אחד, מפוזר ומפורד בין העמים", ובעבורו הקב"ה מסבב את העולם כולו. במשך כמה שנים הוא גורם שתהיה מלחמה עם בבל, ואחר כך מלחמה עם כורש, ובעקבותיהם אחשוורוש יהיה מלך על שבע ועשרים ומאה מדינה, ו"בשנת שלוש למלכו", כשהמלכות שלו מבוססת, הוא עורך משתה וכו' - והכל זה פרטים מתוך מטרה להגיע אל "ונהפוך הוא", עבור הצלת עם ישראל.
כדי להגיע ל"תקפו של נס", לראות את גודל הנס של עם ישראל - צריכים לקרוא את "כולה".
•••
את המסר הזה מבקשת אסתר ואומרת: "כתבוני לדורות". בכל דור צריכים לדעת, למרות שיש עולם גדול - אין צורך להתחשב בו . על היהודי לדעת שהוא המציאות העיקרית; "בראשית - בשביל ישראל ובשביל התורה - ברא אלוקים את השמים ואת הארץ", אתה מרכז העולם, עבורך הכל נברא.
כמו כן יכול האדם לשאול את עצמו: כאשר הוא מחשב את מספר השעות שיש ביום, ואת סדר היום שלו - כמה מהם מוקדשים לשינה, כמה לאכילה ושתיה ושאר עניני הבריאות שלו, כמה מוקדש לעסקים שלו, ובפרט כאשר הוא מחשב את השנים של ימי הילדות שלו - הוא מגלה שרק זמן מועט מוקדש לעניני תורה ומצוות, ואילו רוב הזמן, מנוצל לענינים אחרים.
יכול האדם לשאול, מדוע יש "לקרוא את המגילה" - את מגילת החיים - מתחילתה. לכאורה מוטב היה להתחיל את החיים מ"ונהפוך הוא", מוטב היה שהקב"ה יברא אותו בגיל בר מצוה, שהוא לא יצטרך לאכילה ושתיה ושינה ומסחר - ויתן לו האפשרות ללמוד תורה ולקיים מצוות ללא כל עיסוקים אחרים -
המענה לזה הוא: הקב"ה ברא אותך נשמה בגוף, כאן בעולם הזה. כשהנשמה שלך היתה למעלה - עסקת רק בעבודת הבורא, וכך גם עוסקים כעת המלאכים. אבל "לא נתנה תורה למלאכי השרת", העולם לא נברא עבורם, אלא "בשביל ישראל", כדי שהנשמה תרד למטה, לעולם הזה, דווקא.
סדר החיים של היהודי, הוא לא רק "ליהודים היתה אורה - זו תורה, ושמחה - זה יום טוב, וששון - זה מילה, ויקר - אלו תפלין", אלא המגילה, מגילת החיים, נקראת "כולה", החל מ"ויהי בימי אחשורוש" -
רק כך, ניתן להגיע אל "ונהפוך הוא".
אמנם בכמות, רוב הזמן שלך מוקדש לענינים גשמיים. אמנם בכמות, עם ישראל הוא "המעט מכל העמים" - אך העיקר הוא האיכות, איכות הקשורה עם מקור החיים, עם הקב"ה.
מסר זה יהיה בתקפו גם בימות המשיח. גם לעתיד לבוא, כאשר "אשפוך רוחי על כל בשר" - עדיין יהיו גוים, "ועמדו זרים ורעו צאנכם", יהיו בעלי חיים וכל הבריאה כולה. והמטרה של כל הבריאה היא - למען עם ישראל, כדי שיהודי יוכל לשבת וללמוד תורה. "מגילת אסתר", המסר שעולם כולו נברא בשביל עם ישראל ובשביל התורה - "לא תיבטל", היא תהיה בתקפה גם לעתיד לבוא.