הרב אלי וולף / משיחת פורים תשכ"ח
אחרי שהתבטלה גזרת המן הרשע, "ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם", והיהודים נקהלו לעמוד על נפשם - כותבת המגילה (ט, ג) "וכל שרי המדינות והאחשדרפנים והפחות ועשי המלאכה אשר למלך מנשאים את היהודים, כי נפל פחד מרדכי עליהם".
כל שרי המדינות ושאר בעלי המשרה – פחדו ממרדכי היהודי. ממה הם פחדו, מה גרם להם לפחד ממנו.
כותב המהרש"א בביאורו למסכת מגילה, שהיה זה כתוצאה מכך שמרדכי הניח תפילין. התורה בפרשת כי תבוא (כח, י): "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך, ויראו ממך". מהו שם ה' שנמצא עלינו – אומרים על כך חז"ל במסכת ברכות (ו, א) "אלו תפילין שבראש".
כאשר יהודי עומד עם תפילין בראשו – אומות העולם יראים ממנו.
במגילת אסתר נאמר (ח, טז) , שכתוצאה מהנס אזי "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר", ודרשו על כך בגמרא (מגילה, טז, ב): "אורה – זו תורה, שמחה – זו יום טוב, ששון – זו מילה, ויקר – אלו תפילין", וכתוצאה מכך ש"ליהודים היתה .. ויקר", "אלו תפילין", וכיון שמרדכי יצא עם תפילין על ראשו – לכן "נפל פחד מרדכי עליהם".
•••
מה המיוחד דווקא בתפילין, למה מי שמניח תפילין אזי "עמי הארץ .. יראו ממך", למה זה לא כתוצאה מ"אורה זו תורה", הרי "שם ה' נקרא עליך" יכול להיות גם כאשר יהודי אוחז ספר תורה בידו. ובפרט שבתפילין יש רק ארבע פרשיות, ואילו בתורה יש 275 פרשיות, ומדוע רק על "ויקר אלו תפילין" נאמר "ויראו ממך", רק בזכות התפילין "נפל פחד מרדכי עליהם"?
כל ארבעת הפרטים הללו: "אורה זו תורה, שמחה זה יום-טוב, ששון זו מילה, ויקר אלו תפילין", אלו דברים שהמן גזר שעם ישראל לא יקיים אותם.
המן רצה למנוע מלקיים מצוות אלו, כי הם מצוות שמבדילים בין עם ישראל לאומות העולם.
ה"תורה" היא חיותם וקיומם של עם ישראל, כפי המשל הידוע של רבי עקיבא על השועל והדגים. כל עוד ישנו "הקול קול יעקב" של לימוד התורה – אזי "הידים ידי עשו" לא יכולים לשלוט בעם ישראל, ולכן המן רצה לבטל מהם את התורה.
"יום טוב" וכן ימי השבת, נאמר עליהם (תשא לא, יג) "כי אות היא ביני וביניכם", זה הקשר בין עם ישראל והקב"ה. וכל עוד עם ישראל קשור עם בורא העולם, המן לא יכול להתמודד מולם, ולכן הוא רצה לבטל מהם את שמירת ה"יום טוב".
"מילה" גם היא "אות" בין עם ישראל והקב"ה. בפרשת לך לך (יז, ז) אומר הקב"ה לאברהם אבינו שהמילה היא "אות ברית ביני וביניכם", וכן גם ה"תפילין" נאמר עליהם (בא יג, ט) "והיה לך לאות על ידך ולטוטפות בין עיניך".
ומכל אלו המן רצה לנתק את עם ישראל, והם מסרו את נפשם על כך, ובבוא היום בו הם נצלו מהגזירה – אזי "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר", "אורה זו תורה" וכו'.
•••
למרות הנקודה המשותפת לכל אותם מצוות – בכל זאת מצוות התפילין שונה מהם.
שלושת המצוות האחרות הם "כלפי פנים", הם משמשים כהגנה על עם ישראל מפני הסביבה, הם משמשים כ"אות" המבדילה בין ישראל לעמים, כדי שלא יוכלו לפגוע ביהדותם.
כאשר המן, או כל גוי אחר, רואה שהיהודי מנסה "להבדיל" את עצמו מאומות העולם, והוא רואה שהוא לא יכול להתמודד מולו – אזי בלית ברירה הגוי מניח לו.
הוא אומר ליהודי: רצונך ללמוד "תורה"- תלמד תורה. אתה רוצה לשמור שבת ו"יום-טוב" ולהזיק בכך לפרנסתך – זו לא בעיה שלי, לבריאות. ברצונך לקיים מצוות "מילה" ולהעמיד את עצמך בסכנה – תעמיד את עצמך בסכנה.
ממצוות אלו הגוי לא מתיירא מהיהודי. היהודי מגין על עצמו מפני הסביבה, הוא שומר על ה"אות" בינו לבין הקב"ה, והוא מוגן, ולגוי זה לא מפריע.
לעומת זאת, "תפילין", כאן זו כבר גישה אחרת, זו אינה רק "הגנה", אלא כבר התרסה. היהודי לוקח עור של בהמה גשמית, כותב עליה עם דיו שמייצרים מצמחים גשמיים באמצעות קולמוס גשמי – מניח אותם באופן גלוי על היד והראש, וכל כוונתה של המצווה היא "וראו כל עמי הארץ". היא נועדה שכולם, "כל עמי הארץ", יראו זאת, הם יראו ש"שם ה' נקרא עליך",
כאן היהודי כבר לא רק מגין על עצמו מהסביבה, אלא הוא רוצה לשנות את הסביבה, הוא מפגין כלפי עם ועולם, "וראו כל עמי הארץ", את הקשר שלו עם הקב"ה, הוא משנה את העולם ומשתמש בו לקדושה, ועושה זאת באופן שהגוי יראה זאת –
"תורה" – לא מחויבים ללמוד באופן שהגוי ישמע איך אני לומד. שמחת שבת ו"יום-טוב" – חוגגים בתוך הבית, לא בעיני הגוי. "מילה" – היא מצווה שמצד צניעות היא מכוסה,
אך "תפילין", זו מצווה של "וראו כל עמי הארץ", ולכן כאן - "נפל פחד מרדכי עליהם".
•••
בדומה לרעיון זה: בנוסח "שושנת יעקב" אנו אומרים "בראותם יחד - תכלת מרדכי".
ודבר זה תמוה, הלא ראו את מרדכי יוצא לא רק עם "תכלת", אלא כדברי המגילה (ח, טו) "ומרדכי יצא מלפני המלך - בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן", עם מגוון בגדים רחב, ומדוע בנוסח שושנת יעקב מזכירים רק את "תכלת מרדכי".
ההסבר הוא, ש"תכלת מרדכי" הכוונה היא לציציות, לפתיל תכלת של הציצית. ועל זה "שושנת יעקב צהלה ושמחה" – כי "בראותם יחד תכלת מרדכי".
זה שמרדכי יוצא ב"עטרת זהב גדולה" זה לא הדבר המרשים ביותר. אבל כאשר מרדכי, בתפקידו כ"משנה למלך אחשוורוש", אינו מתרשם מהמלך, והוא יוצא בגאון עם "תכלת מרדכי", הוא אינו מחביא את הציציות שלו – מזה "שושנת יעקב צהלה ושמחה".
•••
שמחת פורים האמיתית היא, לא רק כשיש לנו "אורה זו תורה" לא רק "שמחה זו יום טוב", לא רק "וששון זו מילה", כל אלו הם הכנה לקראת הדבר המשמעותי ביותר: "ויקר – אלו תפילין". הניצחון הוא לא כשאנו מגינים על עצמינו מפני הסביבה, אלא בעיקר כשאנו משפיעים עליה, לא מתפעלים מהעולם, מציגים בגאון את "שם השם נקרא עליך", את "תכלת מרדכי". ואז נזכה לכך שאומות העולם "ויראו ממך", ואילו "שושנת יעקב - צהלה ושמחה".