ערכים
רעיון קצר
קול דממה דקה
הרב שמואל רסקין "הייתי אז ילד" סיפר בהתרגשות החסיד הזקן. "לעיירה הגיע חסיד גדול. תלמיד חכם ועובד ה' אמיתי, ובעיקר – בר דעת (לא היה אצלנו תואר גדול יותר מ'בר דעת'). הוא בא לבקר את ידידו ורעו, חסיד גדול אחר – בן העיירה שלנו. הם ישבו יחד ל'התוועדות' ואמירת 'לחיים' משותפת. צעירי החסידים נקבצו ובאו לבית הכנסת, לראות, לשמוע, ללמוד. עמדנו צפופים סביב שני החסידים. והם... ישבו זה מול זה, אחזו כוסיות קטנות של 'משקה' בידיהם, הסתכלו אחד בעיניו של השני, ושתקו. ואנחנו – הקשבנו".
"מקובלנו", הוסיף החסיד, "כי הבורא יתברך נתן לנו בחסדיו זוג עיניים כדי לדבר, ופה – כדי לשתוק!".
פרשת השבוע "ואתה תצוה", היא הפרשה היחידה (מאז לידתו ועד סוף ספר במדבר) ששמו של משה רבינו, מקבל ומנחיל התורה, לא מוזכר. הסיבה לכך, כפי שמוסבר בספרים, נעוצה בבקשתו של משה. אחרי חטא העגל כאשר ביקש ה' להעניש את עם ישראל בעונש חמור מאוד, אומר משה: "ועתה, אם תשא חטאתם (הרי טוב), ואם אין – מחני נא מספרך אשר כתבת". אם לא תכפר על החטא, מחוק את שמי מתוך התורה הקדושה.
גם אחרי שנמחל לישראל, נשאר רושם לבקשתו הקשה, ומפרשה שלמה בתורה, פרשת ואתה תצוה – אכן נמחק שמו. היו שדייקו שאת פרשת 'תצוה' קוראים תמיד בשבוע הסמוך לז' באדר, יום פטירתו של משה.
ה'כלי יקר', מחשובי פרשני התורה, מסב את תשומת הלב לעובדה מעניינת: שמו של משה אכן לא מוזכר בפרשה, אך משה עצמו מוזכר גם מוזכר. לכל אורך הפרשה מכונה משה בתואר הישיר "ואתה". בפרשה לא מוזכר שמו של משה, אך משה בעצמו ("ואתה") נוכח בה יותר מאשר בכל התורה.
- [הרבי הזכיר שה"ואתה" הנ"ל הוא רמז על יום הולדתו של משה בז' אדר] ההתמסרות העצומה שלו לעם ישראל הונצחה בפרשה הנקראת קודם יום-פטירתו, דוקא כאשר שמו המפורש מושתק ולא מוזכר.
חודש אדר הוא חודש הדממה. מזל דגים.
אסתר המלכה, שותקת. במגילת אסתר לא מוזכר שמו של ה'. "פורים" הוא החג היחידי בו לא אומרים הלל, ושמו הוא לא בעברית. הכל סוד, אפוף שתיקה. רועמת.
מצד שני, "משנכנס אדר מרבים בשמחה". ובחג הפורים נוהגים בשתיית יין. כי "נכנס יין – יצא סוד". כשסוד השתיקה נגלה פורצת השמחה. העוצמה שבדממה מתגלה בשמחה אדירה, שמחה שלמעלה מדיבור.
פורים הוא החג היחידי שנוצר בחוץ לארץ, בגלות. זה החג שלנו, של יהודֵי הגלות. הקושי שלנו, הסבל שלנו, החֶסֶר שלנו, השתיקה שלנו – מעצימה ומגלה את האמת האלוקית החבויה בתוך תוכנו: אין עוד מלבדו!
על הפסוק "אכן אתה א-ל מסתתר" ניגנו חסידים ניגון שבתחילתו הוא נוגה, מחפש, מבקש את ה"א-ל המסתתר", ובהמשך הוא מושר בקצב מהיר ועליז, של שמחה אמיתית: הנה! מצאנו, "אכן אתה א-ל מסתתר!".