שבת בבית מרזח
ראש ממשלת רוסיה, פיוטר סטוליפין, יימח שמו, היה שונא ישראל, וגזר גזירות קשות על היהודים.
פעם נודע לרבי הרש"ב שהצורר סטוליפין מתכנן לגזור גזירה חדשה. הרבי דאג מאד, והורה לעסקנים החסידיים הדרים בפטרבורג לפעול בכל הדרכים העומדות לרשותם כדי להשפיע על הצורר ולבטל את הגזירה. ברם, מאמצי העסקנים לא נשאו פרי. סטוליפין היה נחרץ. הוא מוכרח לגזור את הגזירה הקשה, ויהי מה.
הרבי נסע לפטרבורג, נפגש עם העסקנים, ויחדיו ישבו לטכס עיצה. לבסוף הוחלט לפנות אל השר פָּבְּיֶדָנוֹסְצוֹב ולבקש את עזרתו. השר פבידנוסצוב היה מורו של הצורר סטוליפין, וראש הממשלה הרשע העריץ אותו והתחשב בדעותיו.
השר פבידנוסצוב לא היה אוהב ישראל כלל, אך העריך אנשי דת. לכן, לאחר השתדלות, הסכים לקבל לראיון את בנו של הרבי הרש"ב, הרבי הריי"צ, ולשמוע את אשר בפיו.
הראיון נקבע לליל שבת, ולא הייתה כל אפשרות להעבירו למועד אחר. מועד הראיון עורר בעיה לא פשוטה - היכן ישהה הרבי במהלך השבת? השר דר בפרוור של פטרבורג, באזור ריק לחלוטין מיהודים . גם בתי מלון לא היו בסביבה. בחוץ שרר קור עז, והשהייה ברחובות היתה בלתי אפשרית. בלית ברירה החליט הרבי לשבות בבית המרזח המקומי.
הרבי הריי"צ נתן לבעל בית המרזח עשרים וחמישה רובל, וביקש שילווהו בלילה אל בית השר. עד למועד הראיון נאלץ הרבי לשבת בין גויים שיכורים הלוגמים וודקה וצוחקים בפראות.
לא קשה לשער את גודל הצער שהיה מנת חלקו של הרבי. הוא נאלץ לשהות במהלך השבת הרחק מביתו, ללא תפילה בציבור וללא קריאה בתורה, ללא מאמר חסידות וללא לימוד תורה מעמיק. ועוד לשבת בין ערלים אנטישמיים ולהעמיד פנים שמשתכר עימם. אך הוא ידע שזו הדרך היחידה לבטל את הגזירה הקשה המרחפת על ראשי עם ישראל.
כשהגיע מועד הראיון צעד ברחובות החשוכים עם מלווהו, בעל בית המרזח, אל אחוזתו של השר. טירת השר היתה מוקפת חומה, ובחצר שוטטו כלבי רועים גדולים. הרבי לא נרתע וצעד באומץ אל הדלת.
כשראה השר, שכבר הספיק ללקט פרטים חשובים על הרבי, את האורח, קיבל את פניו בתוכחה. "כיצד העזת לבוא אליי בשעה כזו? הרי אתה בן יחיד להוריך! כיצד הרשה לך אביך ללכת כך בשעות הלילה? הרי הכלבים שלי היו יכולים לקרוע אותך לגזרים, ולאכול את בשרך!".
הרבי לא נבהל והשיב בשלוה: "יהודי אינו פוחד מכלב, הכלב הוא שפוחד מיהודי!".
לאחר הראיון שב הרבי אל בית המרזח, ושהה בו עד צאת השבת.
הרבי סיפר את הסיפור בהתוועדות, ולמד ממנו מסר חשוב. כששמע משה רבינו את צעקתם של בני ישראל במצרים, ירד אל "ערוות הארץ", ונאלץ להתעסק עם פרעה מלך מצרים וחרטומיו, כדי לבטל את הגזירות ולהוציא את עם ישראל מהגלות.
גם הרבי, משה רבינו שבדורו, היה מוכן לשהות ב"ערוות הארץ", בבית מרזח בחברת שיכורים פראים, ולפעול במסירות נפש כדי לנסות לבטל גזירה המרחפת על ראשי היהודים, גם כשלא היה בטוח בהצלחתו. צערם של היהודים נגע בעצם נפשו, ולכן לא נכנס כלל לחשבונות.
כשמגיעה אלינו צעקה של יהודי הזקוק לעזרה, עזרה רוחנית או גשמית, עלינו לפעול לביטול הגזירה, להוציא את היהודי מהצרה. יש להיחלץ לעזרה גם אם לפי שעה ניאלץ להקריב מרמתנו הרוחנית הגבוהה.
תורת מנחם, חלק כז, עמ' 319. אוצר סיפורי חב"ד, חלק יא, עמ' 95