"עשית את בער'ל שלי לחסיד"
אדמו"ר האמצעי, בנו של אדמו"ר הזקן, היה חתנו של איש נכבד מהעיר ינוביץ'. פעם, כשביקר את חותנו בינוביץ', והוא עודנו צעיר לימים, נפגש עם אחד מחסידי אביו. שוחחו השניים, ובמהלך השיחה התייחס אדמו"ר האמצעי לאותו חסיד בביטול גמור – כלפי השגתו, הבנתו בחסידות ועבודת ה', דרכו בתפילה ועוד.
שמע החסיד את הדברים, נענה ואמר: "כיצד יכול אתה לשפוט אותי? וכי ניתן להשוות ביני ובינך? מי הוא אביך ומי הוא אבי?".
ובזה החל החסיד מונה ומפרט את מעלותיו הגדולות של אדמו"ר האמצעי, מעלות עליהן הוא לא עמל ולא יגע. "אביך הוא רבינו הגדול, מדרגתו כשל מלאך ה'. כשהוצרך אביך "להמשיך" ולהוריד את נשמתך לעולם הזה, בוודאי עסק בכוונות גדולות ונשגבות והמשיך נשמה גבוהה מאד. אחר כך גדלת בשמירה מעולה בבית הרבי והרבנית. מה פלא שגדלת ונהיית לבעל מדרגה גבוהה? כלום חידוש יש כאן?".
"ואילו אני", המשיך החסיד בשטף דיבורו, "את הכוונות שהיו לאבי בשעת יצירתי אין צורך לפרט... הנשמה שלי, אפוא, אינה מיוחדת, כי אם נשמה פשוטה ש"נסחבה" מתוך אוצר הנשמות. כשכבר נולדתי, גדלתי והתחנכתי בחינוך פשוט, כמו עז. ועתה, ממה מתפרנס אני? מקשרי מסחר עם גויים ערלים. כשאני בא לצורך עסקים לפגוש בערלים כדי לתת להם כסף לזריעת שדותיהם בעונת הזריעה, או כדי לגבות מהם חובות, מוכרח אני לקחת עמי בקבוק וודקה כדי לשתות עם הגוי כוסית "לחיים". בלי זה הוא כלל לא מתחיל לדבר איתי. יש צורך לתת כוס "לחיים" גם לאשתו, כדי שזו לא תקלקל את העסק. אם לא די בכך, לעתים נחפז אני לנסוע אליהם באמצע הלילה, שכן הערלים הללו משכימים קום. אני נאלץ, אפוא, בלילה לאסוף את החובות משלושה או ארבעה גויים, אז אני חוזר הביתה, הולך מיד למקוה וכך ניגש להתפלל...".
"ובכן, יכול אתה בנקל לשער לאילו מדרגות רוחניות יכול אני להעפיל, ומהי התפילה שאני מסוגל להתפלל... וכי למה מצפה אתה מיהודי כמוני?".
ידע אדמו"ר האמצעי כי חסיד זה מתפלל באריכות, ועובד את ה' ביגיעה גדולה, ורק ברוב ענוותנותו מבטל הוא את מדרגת עצמו. התבונן בדבריו, ומצא שהדברים נכונים.
שיחה זו עשתה רושם עז על הרבי. במשך כמה שעות הוא היה שרוי בהתפעלות גדולה, והחליט כי עליו לקום מיד ולנסוע לליאזנא, אל אביו, הרבי. כשהגיע, נכנס ל"יחידות" והתאונן במר נפשו על מצבו הרוחני הירוד. הוא סיפר על השיחה שהיתה לו עם החסיד מינוביץ', ובדמעות ביקש סדר עבודה מאביו – במה נחשב הוא? הלא אין עבודתו שלימה כלל! כל מדרגותיו הרוחניות באו לו שלא על ידי יגיעה ועבודה...
לאחר זמן מה, כשהגיע אותו חסיד מינוביץ' אל אדמו"ר הזקן, אמר לו הרבי: "אני מחזיק לך טובה! אתה עשית את בער'ל שלי לחסיד".
סיפורי חסידים, עמ' 155