להתראות'
אחד מחסידי אדמו"ר הזקן היה נוהג לבקש מהרבי, בכל פעם שנכנס אליו, שיברכו שייזכו להתראות שוב, והרבי היה מברכו. פעם אחת בא החסיד אל הרבי, וכהרגלו ביקש לזכות להתראות שוב, אך הרבי לא בירכו בברכה הרגילה. הוא הבין שיש דברים בגו, והתחיל להפציר ברבי שיברכו כרגיל שיתראו שוב. אך הרבי מסרב. החסיד לא נח ולא שקט, ובדמעות התחנן מהרבי עוד ועוד שיברכו כאמור, עד שהרבי אכן ברך אותו שהם יתראו שוב.
יצא החסיד מחדרו של הרבי בשמחה ובגיל, בתחושה שחייו ניתנו לו במתנה. משיצא את החדר, הבחין ששכח את המטפחת שלו על השולחן של הרבי. מבלי להסס הוא נכנס שנית אל הרבי, נטל את המטפחת ויצא לדרכו.
רק לאחר זמן הוא הבין את משמעות הדבר, ופרץ ביללה. "הוי! מה עשיתי? הלא כשנכנסתי אל הרבי בשנית ראיתיו שוב, ובזה נתקיימה ברכתו...".
חזר החסיד לביתו, ובאותה שנה הוא נפטר. שוב הוא לא זכה לראות את פניו של אדמו"ר הזקן.
ליקוטי סיפורים, עמ' סט