מטפחת לפיזור עננים
במוצאי שבת פרשת ויצא, שנת תשי"ב, לאחר תפלת ערבית, יצא הרבי מבית מדרשו כדי לקדש את הלבנה. השמים היו מכוסים בעננים, והירח לא נראה. אי אפשר לקדש את הלבנה. כיוון שכך, חזר הרבי על עקבותיו על מנת להיכנס לחדרו.
לפני שנכנס לחדרו, סיפר: פעם יצא הרבי הרש"ב לקדש את הלבנה, והשמים היו מכוסים בעבים שהסתירו על הירח. עמד הרבי וסיפר לחסידיו סיפור שהתרחש אצל הרב הצדיק ר' מאיר מפרימישלאן.
הצדיק יצא פעם במוצאי שבת כדי לקדש את הלבנה, אך הלבנה לא נראתה, בגלל העננים. התחיל ר' מאיר לדבר על קידוש הלבנה בזמן שבני ישראל שהו במדבר, ופתח בקושיה: "לכאורה, כיוון שענני הכבוד הקיפו את בני ישראל גם מעליהם, כיצד היו יכולים לקדש את הלבנה? הלא היא הייתה מוסתרת בענני הכבוד!". המשיך ר' מאיר ותירץ: "אלא שמשה רבינו יצא החוצה מאוהלו וכל עם ישראל עימו, נופף משה רבינו במטפחת לצדדים, והיו ענני הכבוד מתקפלים ומסתלקים כנגד הלבנה!".
תוך כדי שסיפר את הסיפור, הוציא ר' מאיר מטפחת מכיסו, והמחיש את נפנוף המטפחת של משה רבינו. בשעת מעשה, בעוד ר' מאיר מנופף במטפחת, התבהרו לפתע השמים והלבנה נראתה!
"סיפור זה סיפר הרבי הרש"ב", המשיך הרבי לספר, "וכשסיפר את הדברים הוציא בעצמו את מטפחתו והראה לנוכחים את נפנוף המטפחת של ר' מאיר. באורח פלא, התפזרו העננים ונראתה הלבנה...".
סיים הרבי את הסיפור, ואמר: "אם נמצאים גם כאן יהודים כאלה שיכולים לעשות כך - אולי נוכל לקדש את הלבנה...".
אחד מהחסידים הרהיב עוז ואמר: "רבי! אתה יכול לעשות כן!".
חייך הרבי והשיב: "די בכך שאני סיפרתי את סיפור המעשה...".
אחר כך אמר הרבי שבדעתו לשוב תיכף כדי לקדש את הלבנה. הלך הרבי לבית אמו כדי לערוך "הבדלה", וכששב - התבהרו לפתע השמים, והלבנה נראתה...
תורת מנחם, חלק ד, עמ' 160