קידוש לבנה בסירה
במהלך ימי שבתו של אדמו"ר הזקן במבצר הכלא בפטרבורג, היו מובילים אותו מפעם לפעם מחדר מעצרו אל חדר החקירות. החקירות והדרישות לא התקיימו במבצר הכלא עצמו, אלא בבית המועצה החשאית. זרם נהר הניבה מפריד בין המבצר המאיים לבין בניין המועצה החשאית. פקיד מיוחד מונה להעביר את הרבי בסירה על פני הנהר.
פעם ביקש הרבי לנצל את הימצאותו בסירה תחת כיפת השמים כדי לקדש את הלבנה. הוא ביקש מהפקיד לעצור את הסירה, כדי שיוכל לברך את הברכה בעמידה, כראוי. הפקיד לא שעה לבקשתו. אמר הרבי: "אם אחפוץ, אוכל אני בעצמי לעכב את הסירה". הפקיד עדיין עמד על שלו ומיאן לעצור את הסירה. המשיכו בנסיעתם, אך לפתע עמדה הסירה מלכת.
הרבי החל לומר את המזמור "הללו את ה' מן השמים" שנאמר כהכנה לברכת הלבנה. לפני שהתחיל לברך את ברכת חידוש הלבנה – הפסיק, והסירה חזרה לנוע כבתחילה.
שוב ביקש הרבי מהפקיד שיעצור בעצמו את הסירה. ראה הפקיד הגוי כי איש קדוש ניצב לפניו, וכי ביכולתו לעצור את הספינה גם בלעדיו, והסכים לבקשת הרבי. אך בטרם עצר את הסירה הרהיב עוז ושאל: "רבי, מה תיתן לי בעבור כך?", השיבו אדמו"ר הזקן: "אתן לך ברכה". דומם הפקיד את הסירה, והרבי קידש את הלבנה כדת וכדין.
במעמד זה בירך הרבי את הפקיד באריכות ימים, עושר וכבוד. הרבי אף כתב בכתב יד קודשו את הברכה על פתק והעניק אותו לגוי. ברכת הרבי התקיימה .
כשסיפר הרבי הריי"צ את הסיפור, שאל: "אם הרבי כבר עצר בעצמו את הסירה, מדוע לא קידש את הלבנה בברכה ושוב לא היה זקוק לטובתו של אותו גוי?". המשיך הרבי והסביר: "אלא שמכאן ניתן ללמוד עניין גדול בעבודת ה'! מצוה צריכים לקיים דווקא בסיוע ועל פי דרך הטבע, ולא על ידי נסים שלמעלה מטבע העולם!".
ליקוטי דיבורים, חלק ד, עמ' 1504. ליקוטי שיחות, חלק ה, עמ' 80. סיפורי חסידים – מועדים, עמ' 203