טוב לי גיהינום זה מגן-עדן של אחרים...
באותם ימים שררה מתיחות רבה בבית אדמו"ר האמצעי בגלל הלשנה שנמסרה לשלטונות במטרה לפגוע ברבי. הרבי אף לא השמיע מאמרי חסידות ולא קיבל אנשים ל"יחידות".
אחד החסידים הגיע לחצר הרבי בליובאוויטש ממרחקים, והשתוקק בכל מאודו להיכנס ל"יחידות". לבסוף דחק את עצמו ונכנס לבית הרבי.
הבחין בו הרבי, והפטיר: "אין הזמן מוכשר ל"יחידות"". "יודע אני", השיב החסיד. "ברם, הרי אמרו חכמינו "דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים". דבר מה מעיק לי ואני רוצה לשתף בו את הרבי".
"נו, אמור את אשר על ליבך", ניאות הרבי.
"מה בין שאר החסידים לחסידי חב"ד?", פתח החסיד וגולל לפני הרבי את הרובץ עליו. "כשחסיד נוסע אל רבו, חודש ימים לפני הנסיעה מכינה לו זוגתו את מלבושיו, אופה לו עוגות כצידה לדרך, מלווה אותו בברכות, והוא נוסע בליווי ובשמחה רבה. בבואו אל רבו הוא מתקבל בכבוד, הצדיק, משמשיו והגבאים מקרבים אותו כל זמן שהוא נמצא במחיצתם.
"קודם שיוצא בדרכו חזרה, נכנס הוא ל"יחידות", והצדיק משפיע עליו ברכות עד בלי די, לו ולבני ביתו, מעניק לו ברכה לפרנסה טובה בגשמיות וברוחניות, ולסיום מוסיף כי עליו להשתדל להתנהג ביראת שמים ובשמחה של מצוה.
"בבואו חזרה לביתו הוא מתקבל בפנים צוהלות ושוחקות, והוא מספר לבני ביתו על הקירוב הגדול שזכה לו בבית הצדיק, על הברכות שהרעיף הרבי עליו ועל משפחתו, ועל בקשתו להתנהגות ביראת שמים ובשמחה של מצוה. הכול שמחים וצוהלים על שזכו בקרבת הצדיק ובברכותיו.
"לאחר מאה ועשרים שנה, כשאותו חסיד עומד לפני בית דין של מעלה, שואלים אותו: "עסקת בתורה?", הוא משיב בשלילה; "עסקת בתפילה?", הוא שוב משיב בשלילה; "כלום נסעת אל הצדיק?", משיב הוא בחיוב. "ומה אמר לך הצדיק?", ממשיכים לשאול בבית הדין. "הצדיק בירך אותי והוסיף שעליי להשתדל לנהוג ביראת שמים ובשמחה של מצוה", אומר החסיד. "האם קיימת את דברי הצדיק?", מוסיפים לשאול. "בוודאי!", משיב החסיד. "אם כך, מקומך בגן עדן", פוסקים את דינו בבית דין של מעלה.
"נמצא שלאותו חסיד טוב גם בעולם הזה וגם בעולם הבא!".
נאנח החסיד אנחה עמוקה, והמשיך בשטף דיבורו. "ואילו חסיד חב"ד – חודש ימים לפני נסיעתו באה זוגתו בטענות כלפיו: "מנין לך כסף לנסוע לרבי? מדוע חפץ אתה בכלל לנסוע?...".
"סוף סוף, כשהזמן קצר וצריך כבר לצאת לדרך, מתגנב לו החסיד באישון לילה, ונוסע, או אפילו הולך רגלי, אל הרבי שלו. בבואו לבית חיינו, לא מקבלים אותו לשלום, ואם משתוקקים להיכנס ל"יחידות", הרי בדוחק רב פועלים זאת אצל הגבאי או המשרת שירשה להיכנס לחדר הרבי. וכאשר סוף כל סוף נכנסים ל"יחידות", בא הרבי בתביעות אל החסיד. דורש הוא יגיעה בתורה, עבודת ה' פנימית, תפילה באריכות ועוד ועוד.
"חוזר הוא לביתו, סוחבים אותו החסידים מיד לבית המדרש ומצפים שיחזור על מאמרי החסידות העמוקים ששמע. כשמגיע הוא סוף סוף למפתן ביתו, מקבלת אותו אשתו בפנים זועפות על שהשאיר אותה לבדה...
"וכאשר הוא מתייצב לפני בית דין של מעלה, לאחר מאה ועשרים, שואלים אותו: "קיימת את דרישותיו של הרבי שלך בתורה ועבודת ה'?", הוא משיב בשלילה. "לא יכולתי לבצע את כל אשר דרש ממני הרבי...". "מקומך בגיהינום, אם כן", פוסקים את דינו.
"נמצא, שלחסיד חב"ד רע גם בעולם הזה וגם בעולם העליון!", סיים החסיד.
"נו, ומה דעתך על כך?", החזיר לו הרבי בשאלה. השיב החסיד: "אף על פי כן, טוב לי הגיהינום כחסיד חב"ד, מכל גן עדן שבעולם...".
אוצר סיפורי חב"ד, חלק טז, עמ' 51