תשובתו של הפריץ היהודי

תשובתו של הפריץ היהודי

ר' צדוק הלל, חוכר אחוזות עשיר, נכנס לישיבתו של הרב נחמן יצחק, רבה של הרקי, והתבונן בבחורים השקועים בלימודם.

"כבוד הרב, אולי תוכלו לבחור חתן לבתי?", ביקש חרש. "כולם עילויים ברוכי כישרונות. אך ליפא ברוך כנראה המיוחד מכולם", השיב הרב, מצביע על בחור גבוה ונאה, הרכון על סטנדר.

החתונה נערכה ברוב פאר והדר.

ליפא ברוך ישב ולמד בשקידה, והחותן דאג לכל מחסורו של הזוג הצעיר.

"שידוך טוב עשינו", נהג לומר לעצמו ר' צדוק הלל, מביט בעילוי הצעיר שאינו מרים ראשו מן הספר. בשעות המעטות בהן לא עסק בתורה, היה ליפא ברוך משוחח בחביבות עם באי האחוזה, או שר ניגונים, כשקולו הערב כובש את הלבבות.

האברך התחבב על כולם, ובני המשפחה היו גאים בו מאד.

איש לא חשד שבליבו של הצעיר הנחמד והלבבי בוערת אש זרה. אש של קנאה, תאווה וכבוד, ושלושת הכוחות ההרסניים הללו, הם שדוחפים אותו מעלה מעלה במעלה סולם ההצלחה.

חלפו שש שנים.

הרב נחמן יצחק המליץ לתלמידו לקבל משרה רבנית, אך העילוי דחה את כל ההצעות.

"אולי תרצה להמשיך ללמוד, ולהשאיר לאחריותי את דאגות הפרנסה?", הציע החותן ברוחב לב. גם הצעה זו לא ישרה בעיניו של ליפא ברוך.

כבר תקופה ארוכה שוכנת בקרבו קנאה עזה. הוא מביט בגיסיו, השותפים לניהול העסקים המסועפים, והמבקרים תדיר בבתי פריצים, ורוצה להוכיח לכולם את כישרונותיו שלו בתחום המסחר. 'לו היו מוסרים לי אחוזה קטנה לניהול, הייתי מצליח להגיע להישגים טובים פי כמה מהישגיהם של אחי אשתי', הרהר לא פעם. כעת העז להביע את משאלתו בקול.

החותן הופתע, אך לא סירב.

ליפא ברוך קיבל אחוזה, ומיד החל לקצור הצלחה בעסקיו. עם הזמן התיידד עם הפריצים, והפך לבן בית באחוזותיהם. כשהתוודעו בעלי האחוזות הגויים לכישרונו המוזיקלי הנדיר של היהודי הצעיר, החלו להזמין אותו לנשפיהם, כדי ליהנות מקולו הערב ומצלילי כינורו.

עושרו של ליפא ברוך גדל, קשריו עם הפריצים התהדקו, וכעבור שנים לא רבות פרק עול מלכות שמים, והחל לחיות חיי הוללות ריקים מתוכן.

הרב נחמן יצחק שמע על הידרדרותו המהירה של תלמידו האהוב, והצטער מאד. הוא הגיע לביקור באחוזתו של ליפא ברוך, וקיווה להשפיע עליו לחזור לדרך הישר.

הפריץ היהודי קיבל את רבו לשעבר בכבוד רב, והחל להתפאר לפניו בעושרו.

"עושר כזה, ודלות רוחנית כזו!...", קרא הרב, כשדמעות חונקות את גרונו. הוא הוכיח וייסר את תלמידו על דרכו החדשה, אך דבריו הנרגשים נפלו על אוזניים ערלות. ליפא ברוך חייך בלגלוג, כאומר: "כבוד הרב, אל תתאמץ. כל דבריך לשווא...".

הרב עזב את בית תלמידו במפח נפש. מדי יום היה קורא תהלים בלב נשבר, ומתחנן לבוראו שישיב את ליפא ברוך אל הדרך הישרה.

חלפו שנים.

באחד הימים, בשעה שקרא הרב הישיש פסוקי תהלים, שופך דמעות כמים, נכנס אורח לבית המדרש.

האורח ישב בפינה מרוחקת והביט בכתפיו הרוטטות של הרב. עיניו הצטעפו בדמעות.

כשסגר הרב את ספר התהלים, ניגש אליו האורח ואמר בקול שבור: "בוקר טוב, רבי!". הרב הביט בו דקה ארוכה, ולא הצליח לזהותו.

"מי אתה, בני?", שאל לבסוף. "האין כבוד הרב מכירני? אני תלמידו לשעבר, ליפא ברוך!", השיב האורח ופרץ בבכי. "לפני חודשים מספר התחרטתי על חטאי העבר, והחלטתי לשוב בתשובה שלימה. עזבתי את חצרי ויצאתי לגלות. עתה הגעתי אל כבוד הרב, כדי לקבל תיקון והדרכה".

כשנרגע קמעה החל לספר את סיפורו.

מניין הופיעו הרהורי התשובה בליבו של הפריץ, השקוע במ"ט שערי טומאה? מי הדליק את הניצוץ הכבוי?

ר' עזריאל יוסף, מנהיגם של החסידים הנסתרים בהרקי, נסע לרבו, הבעל שם טוב. בעת ה"יחידות" הטיל עליו הרבי שליחות, להחזיר בתשובה את ליפא ברוך.

כששב ר' עזריאל יוסף לביתו, חיפש תחבולות כיצד לחדור אל אחוזתו של הפריץ היהודי. לבסוף הבריק רעיון במוחו.

באחד הבקרים התייצב באחוזה, ניגש למנהל, וביקש להתקבל לעבודה. "יש לי ניסיון רב במלאכת כפיים, ואסכים לכל סוג של עבודה", אמר.

הפועל החרוץ משך תשומת לב מיוחדת. פניו עדינות, עיניו מביעות פקחות רבה, מאמרותיו ניכרת חכמתו, ועם זאת, מוכן האיש לעבוד עבודת פרך, ואינו מעוניין לקבל עזרה.

ליפא ברוך עצמו שוחח עימו דקות אחדות, ומיד הבין כי לפניו ניצב תלמיד חכם בעל שיעור קומה.

מאז שוחחו השניים לעיתים קרובות. ליפא ברוך נהג להציג לפני ר' עזריאל יוסף רעיונות אפיקורסיים, ולנסות להוכיח בעזרתם את צדקת דרכו. בניגוד לתלמידי חכמים אחרים, ר' עזריאל יוסף לא נבהל כלל מרוח הכפירה הנושבת מן הדברים. הוא האזין בסבלנות, ואחר כך היה משיב תשובות המבוססות על היגיון חד כתער והשכלה רחבה מאד.

ליפא ברוך השתומם מהגאונות והעמקות של בן שיחו, ונאלץ להכיר בצדקת טיעוניו. עם הזמן הסיק ליפא ברוך שלא הייתה כל הצדקה להחלטתו לעזוב את דרך התורה והמצוות.

"בקרוב אעזוב את האחוזה, ואמשיך בנדודיי", בישר ר' עזריאל יוסף באחד הימים. "אצטרף אליך!", הצהיר ליפא ברוך, ויצא לערוך גלות.

לאחר שלושה חודשים נפרדו דרכיהם. ליפא ברוך הגיע להרקי, כדי לבקש דרך תשובה.

הרב נחמן יצחק ייעץ לתלמידו למכור את אחוזתו ולעבור עם בני משפחתו למינסק. עשר שנים התגורר ליפא ברוך במינסק, עוסק בתורה ובעבודה. אחר כך רכש אחוזה ליד הרקי.

רבי נחמן יצחק היה מביט בתלמידו ורווה מלוא חופניים נחת.