תרופת הפלא
תושבי הרקי התכוננו במרץ. החנוונים הצטיידו בסחורה איכותית, בעלי האכסניות ניקו את חדרי האירוח ובעלי המסבאות רכשו כמויות אדירות של משקאות חריפים.
בקרוב ייצאו הנסיך רדזויל ופמלייתו למסע ציד ביערות הסמוכים להרקי. לאחר המסע ינהרו לעיירה בעלי אחוזות עשירים, כדי להשתתף בסעודות ובנשפים שיארגן הנסיך.
מסע הציד של הנסיך, שהיה נערך מדי שנה בשנה, שימש מקור פרנסה לאנשי העיירה, ועל כן התכוננו לקראתו היטב.
ר' ניסן, החסיד הנסתר מהרקי, הגיע אל רבו, הבעל שם טוב. "יורדי הים באניות, עושי מלאכה במים רבים", ציטט הצדיק ומיד ביאר, "את המילה "אנייה" אפשר לפרש במשמעות של ספינה וגם במובן של מספד, תאניה ואנייה.
""יורדי הים" אלו הנשמות, אשר יורדות להתלבש בגוף. הגוף מסתיר על הנשמה האלקית שבתוכו, כשם שמי הים מכסים על מה שבתוכם. יש נשמות הזוכות לרדת לתוך ספינה, וזו מגנה עליהם מפני הגלים הסוערים. הספינה היא חינוך יהודי וסביבה יהודית, ששומרים על הנשמה.
"אולם, ישנן נשמות שלא זכו לרדת לספינה ולהיוולד בסביבה של לומדי תורה ומקיימי מצוה. עבור נשמות כאלו הירידה היא בבחינת מספד, תאניה ואנייה.
"ומי יציל נשמות אלו? ממשיך הפסוק ומזכיר את הנשמות שנשלחו לעשות "מלאכה במים רבים". תפקידן לרדת לים, ולהציל את האומללים שירדו לעולם בתאניה ואנייה".
הצדיק סיים את ביאורו. ר' ניסן תהה מדוע בחר רבו לומר דבר תורה זה, אך לא העז לשאול מאומה.
"אחת הנשמות הללו, שירדו לעולם בתאניה ואנייה, היא נשמתו של פייר לואי הצרפתי, חברו הקרוב של הנסיך בנדיקט רדזויל", גילה הבעל שם טוב.
"פייר לואי?", מלמל ר' ניסן בפליאה. מראהו, תחביביו ואופיו של פייר הם כשל צרפתי מושלם. הייתכן שהאיש קל הדעת, חובב חיי ההוללות, הוא בן לעם הנבחר?
"שמו היהודי הוא פסח צבי, והוא בן שבט לוי", המשיך הבעל שם טוב. "אימו דאגה למולו ביום השמיני ללידתו, וקראה לו על שם סבה. האם רצתה להעניק לבנה חינוך יהודי, אך לא הצליחה. בעלה היה בעל עבירה. הוא הידרדר במהירות, ולבסוף נטש כליל את דרך התורה והמצוה. האב המתבולל חינך את הילד ברוח הגויים".
הצדיק הושיט לר' ניסן מעטפה חתומה, והמשיך: "בקרוב ייצאו הנסיך וידידו למסע ציד, ואחר כך יגיעו להרקי. ביום השני לשהייתם בעיירה עליך לפתוח מעטפה זו ולקרוא את הפתק שבתוכה. בצע את ההוראות המופיעות בפתק. אחר כך עליך לשוחח עם פסח צבי ולספר לו על זהותו האמיתית. אם לא ירצה לשמוע, אל תתייאש, גש אליו מדי יום ביומו, וחזור על דבריך".
ר' ניסן הבטיח לבצע את השליחות.
מסע הציד הסתיים. הנסיך ומלוויו הגיעו להרקי, בכוונה להשתכן בבית הכומר המקומי.
הנסיך עבר את מפתן הבית, ולפתע מעד ונפל. מעוצמת החבטה נפלט כדור מאקדחו האישי, התקוע בחגורתו, וחדר אל תוך בטנו. הוא שכב על הארץ, מחוסר הכרה ושותת דם.
רופאו של הנסיך ניסה לעצור את שטף הדם, אך ללא הצלחה. מצבו של הפצוע הידרדר במהירות. הרופא המבוהל שלח שליחים אל רופאי העיירות הסמוכות, להזעיקם אל מיטת הנסיך.
ר' ניסן פתח את המעטפה, ועיין בפתק. בפתק הופיעו הנחיות מדויקות להכנת תרופה לפציעה. למרבה פליאתו של ר' ניסן, הפציעה שתוארה בפתק דמתה להפליא לפציעתו של הנסיך. "רוח הקודש...", מלמל ר' ניסן בהתפעלות, והמשיך לקרוא.
בהמשך הפתק כתב הבעל שם טוב לר' ניסן שאם הפצוע ירצה לשלם לו, לא ייקח פרוטה, אלא יבקש ממנו שהתמורה תהיה הבטחה מצידו של החולה להיות טוב ליהודים ולספק להם פרנסה. אם ישאלו אותו מניין ידע כיצד מכינים את התרופות, יספר את האמת.
שמו של הנסיך לא הוזכר בפתק, אך היה ברור שהבעל שם טוב צפה מראש את האירועים האחרונים.
בסוף הפתק הופיעה תזכורת לגבי שליחותו של ר' ניסן לפייר לואי.
ר' ניסן הכין את התרופות, ומיהר אל בית הכומר.
הרופא ניצב בחוסר אונים ליד מיטת הנסיך. המצב הולך ומחמיר ונעשה קריטי יותר מרגע לרגע. נראה כי קיצו של הפצוע קרוב. הרופאים מהעיירות הסמוכות טרם הגיעו, אך גם אם יבואו, אי אפשר לתלות תקווה בבואם. הזמן אוזל.
ר' ניסן נקש על הדלת.
פייר לואי הביט משתומם ביהודי המזוקן הניצב על הסף. "יש לי תרופות עבור הנסיך", בישר ר' ניסן.
פייר לואי לא ידע האם לצחוק או לבכות. "תרופות? באת ללעוג לנו? הרופא נואש מחיי הנסיך, והיהודון מביא תרופות...".
פייר רצה להורות לר' ניסן להסתלק מיד מהמקום, אך הרופא התערב וביקש שר' ניסן ייכנס. "אם לא יועיל, לא יזיק...", מלמל.
ר' ניסן ניגש אל מיטת הפצוע והחל למרוח על גופו משחה. אחר כך הניח משחה נוספת על הפצע שותת הדם. לבסוף טפטף לתוך פיו תמיסה כלשהי. הכול בהתאם להנחיות המדויקות שכתב הבעל שם טוב.
למרבה פליאתו של הרופא, מצב החולה השתפר במהירות. כעבור כשעה פקח את עיניו, חומו ירד, והדם לא שתת עוד.
"החולה יחיה", קבע הרופא. "נס גלוי!" התפעלו כולם.
"ידעתי מהרגע הראשון שתרופותיי יועילו", אמר ר' ניסן.
"מניין נבע ביטחונך?", השתומם הרופא. "קיבלתי את התרופות ממורי ורבי", השיב ר' ניסן, וסיפר על הבעל שם טוב הקדוש וגדולתו הפלאית.
אחר כך פנה אל פייר לואי, וביקש לשוחח עימו בארבע עיניים.
הם נכנסו לחדר צדדי, ור' ניסן אמר: "מורי ורבי, הבעל שם טוב הקדוש, אשר חזה את פציעת הנסיך והורה לי כיצד לרפאו, הורה לי לגלות לך פרטים חשובים על זהותך. דע לך שיהודי אתה, ושמך פסח צבי, על שם סבך. עד עתה הלכת בדרך לא טובה, והגיע הזמן שתשוב לעמך ולאלקיך".
ר' ניסן עזב את הבית, מותיר את פייר הנסער לנפשו.
מצבו הרפואי של הנסיך השתפר במהירות. בתוך ימים אחדים הצליח לעמוד על רגליו.
הוא קרא לר' ניסן וביקש לשלם לו עבור הצלת חייו. "איני חפץ בשכר. אם תרצה להשיב לי טובה, הטב ליהודים וספק להם פרנסה", אמר ר' ניסן.
הנסיך הבריא, ועזב עם פמלייתו את הרקי.
חלפו ימים מספר, ואל ביתו של ר' ניסן הגיע אורח, פייר לואי הצרפתי. "מאז שיחתנו לא מצאתי מנוח לנפשי", סיפר. "חברת הגויים לא נעמה לי עוד. התחלתי להימשך אל אחיי היהודים. שוחחתי על כך עם הנסיך, והוא ייעץ לי לעשות את אשר ליבי אומר".
פסח צבי נשאר בהרקי ושב לדרך ישראל סבא.
ספר הזכרונות חלק א' פרק סא וחלק ב' פרק סו