הלבנת פנים שהצילה
בשנת תר"ג התקיימה בפטרבורג בירת רוסיה, בצו ממשלתי, "ועידת הרבנים" המפורסמת. באסיפה זו דנו הנאספים בנושאים חשובים הנוגעים לחיי הדת של יהודי רוסיה. הרבי ה"צמח צדק" השתתף גם הוא בוועידה, ונלחם בחירוף נפש לטובת שמירת וביצור ענייני הדת.
כששב הרבי לליובאוויטש, שמע שהחסידים שחים בהערכה על מה שהתרחש בוועידה ועל כך שהוא, הרבי, מסר את נפשו עבור כלל ישראל. בענוותנותו, חרה לו על כך, ואמר: "אוי לו למי שהעולם טועים בו! וכי זוהי מסירת נפש, כשאדם מוסר את נפשו בעד כלל ישראל? בכך אין שום רבותא!...".
"רצונכם לדעת מהי מסירות נפש אמיתית?", המשיך הרבי והרצה לפני קבוצת חסידים, "מסירות נפש אמיתית היא כשאדם מוסר את נפשו, את העולם הבא שלו, בשביל אדם אחד מישראל, ולא למען הצלת חייו של אותו יהודי, אלא אפילו בעבור הצלת ממונו בלבד".
וכדי להמחיש לחסידיו מהי מסירות נפש אמיתית, סיפר הרבי את הסיפור הבא: אחד ממקורביו ש ממז'יבוז', איש חסיד וירא שמים, היה סוחר ביין. דרכו הייתה להוביל יין לערים רחוקות. הוא בעצמו לא היה עשיר, ואף את היין שהוביל לא הוביל עבור עצמו, אלא מפני שהיה מוחזק אצל סוחרי היין הגדולים כאיש ישר ונאמן, היו נותנים לו סחורה בהקפה.
פעם, בהיותו בדרך במלון, נזכר בפגם רוחני כלשהו בנשמתו שזקוק הוא לתקן, ותקפו אותו הרהורי תשובה. מרוב שנתעורר לתשובה, עזב את כל העגלות עם היין במלון, והלך במרוצה למז'יבוז', אל הצדיק ר' ברוך.
בערב שבת סמוך למנחה הגיע האיש למז'יבוז', אל הצדיק. בבואו, שאל אותו מיד ר' ברוך על עסקו ומסחרו, והאיש סיפר לו את סיפור הדברים שנעשה עימו. כששמע ר' ברוך כי הפקיר הלה את כל היין במלון, התחיל לגעור בו. "שוטה שכמותך! איך העזת להפקיר ממון של אחרים על לא דבר?!", וכך המשיך לייסרו בדברים ואפילו לבזותו.
גם בסעודת ליל שבת המשיך ר' ברוך לחרפו ולגדפו, ולא הסתפק בכך אלא אף ביישו ברבים, בפני כל המסובים שנכחו שם. כך בליל שבת, וכך גם בסעודת יום שבת.
באותה שבת התארח אצל ר' ברוך מחותנו, ר' אברהם מחמילניק. בראותו את גודל הביזיונות של האיש, לא יכול היה ר' אברהם להתאפק, ופנה אל ר' ברוך בשאלה: "מחותן! ומה יעשה כבודו עם מאמר הגמרא ש"כל המלבין פני חברו ברבים - אין לו חלק לעולם הבא"?".
השיב לו ר' ברוך: "כלום אינני יודע כי המלבין פני חברו ברבים אין לו חלק לעולם הבא? ידעתי גם ידעתי. אולם, אני בחרתי להפקיר את חלקי בעולם הבא כדי לעשות טובה לאיש הזה. הגויים, בעלי העגלות שלו, התייעצו ביניהם וזממו לגנוב את כל היין שברשותו ולגרום לו נזק רב, אלא שהצער והייסורים שסבל האיש מהחירופים והגידופים שלי הם שהצילו אותו. בשמים הוחלף והומר לו צער הפסד הממון בצער שהצטער מהביזיונות והגידופים...".
"זוהי מסירות נפש אמיתית!", סיים הרבי את דבריו. "למסור את העולם הבא בעד הצלת ממונו של איש אחד מישראל...".
סיפורי חסידים, עמ' 101