"והנה נער בוכה"
אדמו"ר האמצעי התגורר במשך תקופה ארוכה בבית אחד עם אביו, אדמו"ר הזקן. דירת האב הייתה בקומה העליונה, ודירת הבן - בקומה התחתונה.
אדמו"ר האמצעי ניחן בכושר ריכוז מיוחד. בלימודו, היה נתפס לדביקות עילאית, עד שלא היה מרגיש כלל במתרחש סביבו. פעם אחת היה אדמו"ר האמצעי שקוע בלימודו, ובסמוך לו ניצבה עריסה ובה שכב אחד מילדיו. לפתע נפל ילדו התינוק מעריסתו ופרץ בבכי. הוא לא הרגיש בדבר כלל.
אדמו"ר הזקן, ששהה באותה עת בדירתו שבקומה העליונה, שמע את הבכי של התינוק, אף על פי שהיה שקוע גם הוא בלימוד. הוא הפסיק את לימודו, ניגש בזריזות לדירת מגורי בנו, הרים את התינוק, הרגיעו, השכיבו בעריסה והמתין כמה רגעים כדי לוודא שהתינוק שוכב במנוחה ובשלוה.
כל אותה עת ישב אדמו"ר האמצעי ולמד, ולא הרגיש כלל בכל מה שהתרחש.
כעבור זמן מצא אדמו"ר הזקן הזדמנות, והוכיח את בנו על התנהגותו. "לא זו הדרך! אסור להתנתק מהסובב עד כדי כך שלא שומעים קולו של ילד בוכה!".
•
הרבי סיפר את הסיפור והסיק ממנו כמה הוראות לדרך עבודת ה'. בתקופתנו רבים הם ה"תינוקות" שמסיבה כל שהיא "נפלו מעריסתם", נותקו ממקור חיותם. ילדים אלו אינם מקבלים חינוך יהודי ראוי. לקבוצת ילדים זו אפשר לצרף אף מבוגרים, גדולים בשנים אך "קטנים" בכל הנוגע לידיעת התורה וקיום המצוות.
הנשמה האלקית של אלו "בוכה" ומתחננת, צמאים הם לדבר ה', ללימוד תורתו ולקיום מצוותיו. הם נפלו מהעריסה, נותקו ממקור החיים, אך לא יודעים היכן העריסה, וכיצד יוכלו לשוב אליה.
אסור לו לאדם להיות שקוע בעניין כל שהוא, ואפילו יהיה הנעלה ביותר, עד כדי כך שהוא אינו שומע את קול הבכי. אסור לו לאדם להתעלם משוועתם ש אלו, ילדים בשנים או "ילדים" בדעת.
יש לזכור שאלו תינוקות של מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא, לגשת אליהם ולהשיבם לעריסתם. כששומעים קול של ילד בוכה, יש להפסיק כל עיסוק אחר, ולטפל בילד! יש להשיב את הילד אל אביו, אבינו אב הרחמן, ללמדו תורת ה', דרכי ה', קיום מצוותיו, ולדאוג להביאו לחיי עולם.
ליקוטי שיחות, חלק ו, עמ' 264. תורת מנחם, חלק כג, עמ' 43. חלק לב, עמ' 70. עמ' 379