שכר המינקת
בעיירה ליובאוויטש חיה אישה זקנה מאד. כשחשה שהגיע זמנה להיפטר מהעולם, ביקשה מאנשי ביתה: "מהר, קראו לרבי מענדל'י". תחילה לא הבינו בני הבית למי היא מתכוונת, עד שהתברר להם שהיא מבקשת שיביאו אליה את הרבי ה"צמח צדק", רבי מנחם מענדל.
"כיצד נוכל להטריח את הרבי בכבודו ובעצמו שיבוא לבקרך?", ניסו בני הבית להשתמט מהשליחות שהטילה הזקנה. "הלא ברור שהרבי לא ייעתר להזמנה". "לכו לקרוא לרבי. גם אם לא ייאות הרבי לבוא, לא אקפיד עליכם ולא אכעס", הפצירה בהם האישה.
בהיסוס ניגשו לבית הרבי, ואמרו שהם באו בשליחותה של האישה הזקנה, והיא מבקשת שהרבי יבוא אליה לבקרה, כיוון שהיא חשה שהגיע זמנה להיפטר מן העולם. לתדהמתם, הרבי ה"צמח צדק" קם מיד והלך אתם לבית האישה.
התברר שהאישה הייתה המינקת של הרבי כשהיה תינוק. היא הייתה בטוחה כי הרבי יגמול לה טובה ויבוא לבקרה בטרם תמות, והיא אכן צדקה.
"זכות גדולה נפלה בחלקי", החלה האישה לספר לסובבים אותה, בנוכחות הרבי. "זכיתי להיות המינקת של הרבי. כשהייתי צריכה להניק את התינוק בלילה, הייתי מקפידה ליטול את ידיי שלוש פעמים לסירוגין, ואף את ידיו של התינוק הייתי נוטלת. כמו כן הייתי מקפידה לחבוש לו כיפה קטנה...".
כעת פנתה הזקנה לרבי, וביקשה שזכויותיה יעמדו לה לאחר פטירתה. "רבי! אנא תן לי את הבטחתך כי תאמר לאחר פטירתי תאמר "קדיש" לעילוי נשמתי".
"אכן, זכות גדולה יש לך. למרות זאת, איני יכול לקבל על עצמי התחייבות לומר "קדיש" במשך שנה שלימה", השיב הרבי.
"אם כן, תן לי את הבטחתך כי תלמד משניות לעילוי נשמתי", ביקשה. על בקשתה זו השיב הרבי בחיוב.
כעבור זמן לא רב השיבה הזקנה את נשמתה לבורא העולם.
ליקוטי סיפורים, עמ' קיב