טעמים לכך שלא היה תזמורת בסעודת אחשורוש, ואגב כך נתבאר מעלת השירה.
עקדת יצחק עה"פ כרצון איש ואיש, הוצאת ורנר עמ' לב. הובא גם במנות הלוי. ולדעתי זאת היתה הסיבה שלא היו שם כלי זמר, וזה, כי הנה כל אותם הדברים הנזכרים הבאים שם יכל המלך לתקנם שלא יבוא נזק, כי המורחים [הדברים המריחים] הטובים לא יזיקו, ובפרט מה שבריחות הפרות, כי על כן בחר כל מיני המור, היושבת בגנים, כי זולתם אפשר להזיק בחומם ובקורם היוצא מן השויי אצל קצתם, כל שכן אל החולים הצריכים הפכם. ואותם הגוונים הטובים, גם כן הם טובים לעין כל אדם... אבל בקולות, אי אפשר לתקנם, כי מי יעצור את הקול שאם הוא ערב לזה, לא ישמח חברו המזיק לו. ולכן נפקד לשם הוא לבדו, ואם הוא הפך המורגל. אלשיך, שם חור כרפס וכו', כתב הרמ"ע ז"ל: "... טעם למה זה לא השמיע שירי זמרה וכנורות ודומיהן לההנות חוש השמע על כי לא כל אדם יערבו למו כאחד. יש יערב לו מין זמר אחד ולא זולתו ויש הפכו, והוא רצה לעשות כרצון איש ואיש, על כן מנע מיני זמרה בהחלט... ".
ואחשבה לפי דרכנו שמנע מהם מיני בשמים מהעלות על השלחן להריח בם ומיני זמר, לבל תופר עצמו אשר יעץ להאכיל את ישראל מפת בגו ויין משתיו להעבירם על דת משה וישראל [אסתר רבה ז יג], ואם היו שם מיני זמרה ישיתו לבם לשמוע בקול שירים, וכן במיני בשמים יתעסקו להריח בם, ויהיה להם תואנה להתבטל מאכול ושתו, על כן מנע מהם גם שניהם למען הקים מחשבתו אשר חשב על היהודים.
ועד"ז כתב במנות הלוי ואני שמעתי מפי זקן טעם נפלא לאשר נפקד הניגון בסעודה ההיא, ואציגנו הנה בתוספת טובה על הנשמע, באופן ישיג טעם הפקד מושג המנגנים הערבים אבי כל תופש כינור ועוגב אשרעל הרוב יהיו הקולות ההם ערבים לשומעיהם, וזה כבר הקדמנו היו כוונה עצמי' למשתה הזה שיתגאלו עם בני ישראל בפת בג המלך וביין משתיו, ולמה שהיו הניגון והמושיק"ה דבר יעקב לנפש לסבת היותה מורגלת בשמע זה בהיותה במרום, כנודע למי שלא יכחיש פשוטן של מקראות ואמיתתן, ומלאכי מרום פותחים את פיהם מברכין משבחין מפארין וכו' בשפה ברורה וכו' ואשמע את קול כנפיהן וגו' ויש אנשים יערב עליהם כל כך עד אשר יתבטלו חושיהם לבל ידעו איפה הם, ויש מהם תפקוץ עליהם שינה, כי תתבודד הנפש לשמוע אל הרנה עד שתנוח הגוף כפגר מת כי רועה היא אותו וכתפרד מהשגיח בו יהיה כלא היה וישן וירדם כמו בקטנים יונקי שדים כי לא ישנו אם לא ישמעו את קול הרנה, וכשומעם ינוחו על משכבותם וערבה שנתם להיות צלצול הקול והנועם עדיין נקבעת בנפשם למיעוט זמן הפרדם ממנו, וכן יקרה לחולים כי בהחלש הכחות החומריים ינשאו הנפשיים לעומותם, וכ"ש שישב האדם הבריא מבלי אכול ושתה בשומעו את הקול, לכן נפקד התענוג הזה מן הסעודה הזאת ואם רב הוא לבל ימצא מי שימנע מלאכול, ויורה היתר לעשות באמור המלך לעשות כרצון איש ואיש ושערב לו שמנע מאכול ונמצא מחשבת הצר בטלה, ועמוד על זה. מהר"ם שי"ף, דרושים נחמדים בפירושי המגילה ויתכן שהסעודה היה בלי אונס, שלא להעביר ישראל על דתם באונס, רק מרצונם הטוב ... וישראל גזרו על עצמן מיום החורבן "בשיר שלא ישתו יין" ואם היו כלי זמר, לא יבואו ישראל על המשתה. ״לקח טוב״ מאת מהרי״ט צהלון נראה לי טעם הגון מדוע נפקד ממשתה הזה כלי זמר וניגון, לפי שכל מגמתו הייתה לעשות כרצון איש ואיש, ואם כה יעשה שינגנו לפניהם, הנה המנגנים לא יוכלו לאכול או לשתות כלל בהיותם מנגנים ומשוררים, - ולא נאוה תהלה לשולחנם של מלכים שאלו יאכלו ואלו ירעבו, אלו יריעו ואלו ישתו וישכרו, כי חפץ שכולם יאכלו שמה, כקטן כגדול, ולא ניכר שוע לפני דל, כמו שאמר ״למגדול ועד קטן״. בירורי חיים (ר' חיים שלום הלוי סגל), ח"ב עמ' תכט שמעתי עוד דמאחר דהיכל הנגינה סמוך להיכל התשובה, אזי פיחד אחשורוש שע"י כלי שיר וזמר ישובו בתשובה. נעימת המגילה (פרידמן) עמ' ב' הוסיף: וידוע מש"כ בספר אמרות טהורות מפני מה העולם קוראים לחזן שוטה (חזנים זיינען נאראנים) כי עולם הנגינה נמצא ליד עולם התשובה, ואם כבר החזן נמצא בעולם הניגנה, איך לא יקפוץ לעולם התשובה ויעשה תשובה אמיתית, "וכי יש לך שוטה גדול מזה"?
המקור שאחשורוש רצה להכשילן
אסתר רבה ז, יג
אמר המן לאחשורוש אלהיהם של אלו שונא זמה העמד להם זונות ועשה להם משתה וגזר עליהם שיבואו כולם ויאכלו וישתו ויעשו כרצונם שנאמר לעשות כרצון איש ואיש.
כיון שראה מרדכי כך עמד והכריז עליהם ואמר להם לא תלכו לאכול בסעודתו של אחשורוש שלא הזמין אתכם כי אם ללמד עליכם קטיגוריא כדי שיהא פתחון פה עם מדת הדין לקטרג עליכם לפני הקדוש ברוך הוא ולא שמעו לדברי מרדכי והלכו כולם לבית המשתה.
א"ר ישמעאל שמונה עשר אלף וחמש מאות הלכו לבית המשתה ואכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו, מיד עמד שטן והלשין עליהם לפני הקדוש ברוך הוא.
ע"פ הנ"ל, ווארט יפה מרבי שלמה קלוגר עה"פ אם על המלך טוב גו':
׳׳ישנו עם׳׳, עם זה הוא עם ישראל, ולפי צוויו של ה׳ יתברך, צריכים הם להיות ״אחד״, כלומר: באחדות. אולם, הם אינם עושים זאת, אלא אין ביניהם אחדות כלל, כפי שממשיך הפסוק ואומר: ״מפוזר ומפורד בין העמים״. מלבד זאת, ״ודתיהם" צריכות להיות ״שונות מכל עם״, אבל הם ״ואת דתי המלך״, שהוא מלך מלכי המלכים ״אינם עושים״. ולכן, - ״ולמלך״ מלך מלכי המלכים, ״אין שווה להניחם״, מכיוון שגם - הקדוש ברוך הוא כועס עליהם ורוצה להענישם בשל מעשיהם. ומשום כך, ״אם על המלך״ הקדוש ברוך הוא, ״טוב״ - - להענישם, ״ייכתב לאבדם״ יניח לשונאיהם לכתב את הגזרה - ולאבד אותם.