כניסה

ניגון וביאורו: שושנת יעקב

לכל סדרת שירי פורים ראה כאן.

אפשרות א'

משיחת פורים תשכ"ח אות ה'. בנוסח "שושנת יעקב" אנו אומרים "בראותם יחד - תכלת מרדכי".

ודבר זה תמוה, הלא ראו את מרדכי יוצא לא רק עם "תכלת", אלא כדברי המגילה (ח, טו) "ומרדכי יצא מלפני המלך - בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרת זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן", עם מגוון בגדים רחב, ומדוע בנוסח שושנת יעקב מזכירים רק את "תכלת מרדכי".

ההסבר הוא, ש"תכלת מרדכי" הכוונה היא לציציות, לפתיל תכלת של הציצית. ועל זה "שושנת יעקב צהלה ושמחה" – כי "בראותם יחד תכלת מרדכי".

זה שמרדכי יוצא ב"עטרת זהב גדולה" זה לא הדבר המרשים ביותר. אבל כאשר מרדכי, בתפקידו כ"משנה למלך אחשוורוש", אינו מתרשם מהמלך, והוא יוצא בגאון עם "תכלת מרדכי", הוא אינו מחביא את הציציות שלו – מזה "שושנת יעקב צהלה ושמחה".

המקור:

דערמים פארענפערט מען דאך וואס מען זאגט אין פזמון שושנת יעקב בראותם יחד תכלת מרדכי, לכאורה וואס איז דא דער אופטו פון תכלת מרדכי? מרדכי איז געגאנגען ווי ער רעכנט אויס אין מגילה מיט זעקס ענינים, "ומרדכי זצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וחור ועטרה זהב גדולה ותכריך בוץ וארגמן" און פון די אלע ענינים וואס מען רעכנט אויס האט מען זיך אפגעשטעלט דוקא אויף תכלת?

שטייט אויף דערוף אין אחרונים אז וואס האט אויף זיי געמאכט אן איינדרוק, בשעת מען האט געזעהן ווי ער גייס ארויס אין עטרת זהב -- האט דאך אחשורוש געהאט א גרעסערן קרוין -- מען האט דערזעהן אבער א דבר פלא אז מרדכי יצא מלפני המלך, ער גייט ערשט ארויס פון דעם גויאישן קיסר און אין וואס פאר א אופן גייט ער ארויס אז עס זעהט זיך אן די תכלת די ציצית זיינע,

אט ערשט דאן האט מען דערזעהן אז ער איז משנה למלך און געפינט זיך אין שושן הבירה און די ציצית היינגען בא איהם פון אויסווייניק און ביידע זאכען אחשורוש האלט איהם פאר א משנה למלך און ער ווערט ניט נתפעל און באהאלט ניט די ציצית, אזא מין זאך האט מען ניט געקאנס פארשטיין ווי שסימט דאס ביידע זאכען צוזאמען, אדער אחשורוש דארף איהם אפזאגען דעם "דזאב", חדער ער דארף אפזאגען אחשורוש'ן פון "דזשאב".

סמה נפשך, איז ער אין גלות, באהאלט די ציצית, האלסטו די ציצית פון אויסווייניק, ביסטו אויב אזוי ניט אין גלות, איז מאך אחשורוש אויס קיסר, און זיי ניט משנה למלך נאר דער מלך אליין, זאגט די מגילה ניין דאס איז קיין קונץ ניט אז בשעת דער בית המקדש הי' קיים איז געווען ציציותיו נגררים על גבי כסא, דאס איז א דרגא אויכעט, עט קומט ניט אבער צו דעם נסיון וואס מען האט ווען מען איז אין גלות און עם זעהט זיך ארויס די תכלת.

אפשרות ב'

הובא בשם משמואל פורים בשם אביו ה"אבני נזר" (המקור הובא בסוף הדף). העיבוד דלהלן הוא מטללי אורות ח"ג עמ' שס. השושנה היא סמל לרכות, כמו שכתב רש"י על הפסוק למנצח על השושנים (תהלים מה א) על תלמידי חכמים שהם רכים כשושנים.

הנה כל דבר רך ניתן בקלות להטותו. וזה שורש השם שושנה מלשון שינוי.

ולכן ישראל אף שהשיגו אז מעלה העליונה של קבלת התורה מרצון עדיין היו יראים פן על ידי רכות לבם יכולים ח"ו במשך הזמן לרדת מדרגתם ותתקרר אותה אהבה שהתעוררה בימי הפורים, אבל בראותם יחד תכלת מרדכי כמו מראה התכלת אשר אינו משתנה (עיין מנחות מג. שזה מסימני החלזון וצבעו) כך ראו גם את מרדכי שהיתה בו מידה זו של אינו משתנה "ויהי כאומרם אליו יום ויום". ואמרו חז"ל בניה של רחל ניסן שוה וגדולתן שוה, אצל יוסף כתיב "ויהי כדברה אליו יום ויום" וכו'.

בכך היו בטוחים שימי הפורים לא יעברו מתוך היהודים. ולכן "צהלה ושמחה" היתה שמחתם שלימה.

  • אפשר לספר את סיפורי ר' ראובן דונין על שוואנץ... (משל: ה'תורן' שהפך לבובת סמרטוטים...)). שוואנץ - זנב שייך לושתי - בא גבריאל ועשה לה זנב.
  • כמו בתכלת, יהודי צריך להיות עקבי אפילו "משתינים" עליו... הוא לא מתפעל מהסביבה.
    • במנחות שם (מב, ב): ותכלת אין לה בדיקה? והא רב יצחק בריה דרב יהודה בדיק ליה, (סי' בגשם) מייתי מגביא גילא ומיא דשבלילתא ומימי רגלים בן ארבעים יום, ותרי לה בגווייהו מאורתא ועד לצפרא, איפרד חזותיה - פסולה, לא איפרד חזותיה - כשרה. והובא להלכה (רמב"ם הל' ציצית ב, ה) "לוקחין תבן וריר של שבלול ומי רגלים שנתחמצו ארבעים יום ושורין התכלת בכולן מעת לעת אם עמדה בעינה ולא כהתה כשרה"...
    • אמרה: יי"ש אינו מתפעל מהסביבה ולא קופא (וראה ערך אל יבוש מפני המלעיגים).
    • הנה לשון המדרש שהובא בפנים (ב"ר וישב פפ"ז): ויהי כדברה אל יוסף יום יום, ר' יודן בשם ר' בנימין אמר בניה של רחל ניסן [הנס שלהם] שוה וגדולתן שוה.
      • ניסן שוה: ויהי כדברה אל יוסף יום יום, ויהי באמרם אליו יום ויום, ולא שמע אליה, ולא שמע אליהם.
      • וגדולתן שוה, ויסר פרעה את טבעתו, ויסר המלך את טבעתו. ויתן אותה על יד יוסף, ויתנה למרדכי. וילבש אותו בגדי שש, ונתון הלבוש והסוס וגו' ויקח המן וגו'. וישם רביד הזהב על צוארו, ותשם אסתר את מרדכי על בית המן. וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו, וירכיבהו על הסוס ברחוב העיר. ויקרא לפניו אברך, ויקרא לפניו ככה וגו'.

אפשרות ג'

ותקוותם בכל דור דור:

מספרים על אחד מצדיקי פולין כשעוד היה בקטנותו - והרי בוצין בוצין מקטפי' ידיע - שבעת שמנעו ממנו מלאכול תפוח, היה מברך בורא פרי העץ ובכך הכריח שיתנו לו את התפוח. ובנוגע לענינינו: בזה גופא שישראל יהיו שמחים בשמחת הגאולה מצד הכטחון שהקב"ה יביא את משיח במהרה - זה גופא יזרז (אחישנה) כביכול עוד יותר את הקב"ה אבינו שבשמים שימלא משאלות לבבם של בניו. (שערי גאולה ח"א עמ' קסז)

קשרים

הוספה

"שושנת יעקב": ניגוני ה'אופרה' החסידית

מתוך הבלוג של הרב לב לייבמן

  • לצפייה בניגון שושנת יעקב (הראשון) בהתוועדות של הרבי לחץ כאן
  • לשמיעת ניגון 'שושנת יעקב' מניקולייב לחץ כאן. פורים וניגוניו

לכבוד פורים מדורנו יעסוק בשני ניגונים על הפיוט המסורתי "שושנת יעקב" שנאמר לאחר קריאת המגילה – המצווה המרכזית של היום. מילות הפיוט "ארור המן, ברוך מרדכי" עד "וגם חרבונה זכור לטוב" לקוחים מתלמוד ירושלמי ומובאים בטור ושולחן ערוך.

בספר הניגונים - חב"ד מופיעים בהקשר לפורים שני ניגונים בלבד, והם שני ניגונים על "שושנת יעקב". הניגון הראשון הוא המסורתי וקדום יותר, והניגון השני הולחן ע"י ר' שלום חריטונוב.

בשני ניגונים אלו יש פן מוזיקלי מיוחד, שלא מצינו דוגמתו בניגוני חב"ד אחרים וכפי שיבואר בכתבה שלפנינו.

לגבי ניגון "ויהי בימי אחשוורוש" – ניגון זה היה ניגון שמח ללא מילים, והמילים "ויהי בימי אחשוורוש" הותאמו לניגון בשנים המאוחרות יותר, וניגנוהו אצל הרבי בשנות המ"ם.

שושנת יעקב ושושנת חסידים

הניגון הראשון של "שושנת יעקב" לפורים הינו ניגון מספר נ"ד בספר הניגונים, לאחר ניגון "הנרות הללו" לחנוכה. שניהם, בחטיבה של ניגונים המסורתיים השייכים למועדי השנה.

במפתח ניגונים נרשם בקיצור, כי כמו ניגון "הנרות הללו" – גם ניגון זה שרו אותו תלמידי תומכי תמימים בליובאוויטש במקהלה (על מקהלה זו כבר הורחב בגיליון של כ"ף חשוון ש.ז.), בפורים. ונוסף לכך, שרו את הניגון גם בי"ט כסלו, בשינויי המילים הבאות: במקום "שושנת יעקב" – "שושנת חסידים", במקום "ברוך מרדכי" – "ברוך אדמו"ר הזקן", ובמקום ארור כו' – "ארור אביגדור המסור".

ידוע שלאחר גאולת אדמו"ר הזקן, חסידים רצו לרשום "מגילת י"ט כסלו". אמנם רעיון זה של קביעת מגילה לא נתקבל ע"י אדמו"ר הזקן, אך פיוט-ניגון "שושנת יעקב" אכן הושאל מפורים לי"ט כסלו. על כל פנים, כבר ניתן לראות שמדובר כאן בניגון מיוחד שלובש תחפושות שונות.

[בחב"ד-פדיה נרשם שזה ניגון לחסידי אדמו"ר הזקן (!), ללא ציון מקור. יתכן והגיעו למסקנה זו על שום שהיו שרים את הניגון על גאולת אדמו"ר הזקן, ולא על גאולת אדמו"ר האמצעי או הרביים שאחריו. ועדיין צריך חיפוש למקור הדברים].

ניגון "שושנת יעקב" אצל הרבי

בשבת זכור י"ג אדר (ערב פורים) תש"מ, בסוף ההתוועדות הרבי הורה לחזן ר' משה טלישבסקי לנגן "שושנת יעקב" הנ"ל. ר' משה לא ידע את הניגון, אז הרבי הורה לר' יואל להתחיל את הניגון. במשך הניגון הרבי הסתכל בסידור (במילות הפיוט "שושנת יעקב") ושר עם הציבור.

למחרת ביום ראשון, בפורים, לקראת סיום ההתוועדות (לפני ניגון ד' בבות) הרבי אמר עם חיוך – "מ'זאל זינגען (שישירו) שושנת יעקב", ונגנו את הניגון "שושנת יעקב". התחילו ישר מן המילים "שושנת יעקב" ללא כל ההקדמות ללא מילים שיש בניגון בתווים, כמו שיש גם בניגון "הנרות הללו".

שושנת צדיק הדור

בנוסף לניגון הנ"ל, קיים ניגון "שושנת יעקב" מניקולייב, (ניגון מספר רל"א בספר הניגונים), שחיבר אותו ר' שלום חריטונוב ע"ה ומושר ע"י בנו ר' שמשון בתקליט "ניגוני שלום". בספר הניגונים נרשם על ניגון זה: ניגון מניקולייב ע"י הרשב"ץ אלטהויז, היינו שהתווים נרשמו מפי הרשב"ץ.

התקליט ניגוני שלום יצא ע"י ר' שמשון ז"ל בשנת תשל"ג, ולהיותו תקליט פטיפון גדול-ממדים, על גבי עטיפתו בצד האחורי הופיע מלל רב, הקדמה בלה"ק ולא מעט הסבר באנגלית על כל ניגון וניגון. מידע זה, כמו גם המידע על ניגונים שהיה מופיע על גבי תקליטים של ניח"ח, נשמט במעבר מעידן הפטיפון לעידן הקלטות. לפנינולראשונה תרגום מאנגלית של הפסקה המופיע על עטיפת הפטיפון אודות הניגון "שושנת יעקב":

נושא הניגון מבטא מצעד של ניצחון משדה הקרב. הניצחון בא לידי ביטוי בשני תחומים מנוגדים: שחרורם של החפים מפשע, וההרס של האשמים. כאשר חסיד שר ניגון זה, הוא "חי מחדש" ומפענח את התוכן הפנימי של ההמנון "שושנת יעקב". השמחה הצוהלת על הניצחון המוחלט של היהודים (בסיפורו של הפורים) נובעת מ"בראותם יחד תכלת מרדכי (הצדיק)", "כל החוסים בך" (ה'; בהפגינם את התקשרותם אל המנהיג הרוחני של הדור, ואמונתם בה'), אשר בסופו של דבר הביאו ל"ארור המן" ומה שדומה לו, ול"ברוך מרדכי" ומה שדומה לו.

לביאור נפלא זה יוצא, שגם מבלי לשנות את מילות הניגון ל"ברוך אדמו"ר הזקן" וכדומה, אלא ב"ברוך מרדכי", מכוונים הדברים גם כלפי ה"מרדכי שבדור". הניגון מבטא, שהאמונה בה' ובמשה עבדו – היא אשר מביאה לניצחון המוחלט, היא אשר מביאה לשמחה וצהלה אמתית.

סגנון מוזיקלי יוצא דופן

ברצוני להתייחס כעת לסגנון המוזיקלי של "שושנת יעקב".

לכאורה היינו מצפים, שהניגונים השייכים לפורים, יהיו ניגוני שמחה, שמחה הגדולה ביותר "עד דלא ידע", שכן שמחת פורים גדולה משמחת שאר המועדים כנודע. אולם הדבר איננו כן, שני הניגונים הללו של "שושנת יעקב" אינם מתאימים כלל לריקוד, ואף אינם מתאימים להגברה מופרזת של קצב.

יתירה מזו: הניגונים הללו אינם תואמים כל כך בסגנונם לכלל ניגוני חב"ד. ניגון "שושנת יעקב" הראשון, המורכב מריבוי בבות (ובזה דומה לניגון "הנרות הללו", ראה גיליון חנוכה ש.ז.), מפגין עליזות יתירה, בלתי רגילה באופי הרציני של ניגוני חב"ד. והניגון "שושנת יעקב" מניקולייב, בתנועותיו המוזיקליות יכול להישמע ממש כמו שירה של "אופרה" להבדיל. כן, יש כאן "אופרה" דקדושה.

ניגוני שושנת יעקב הם בעצם התגלמות מוזיקלית של "פורים שפיל" (מחזה-הצגה של פורים). אלא שלא מדובר כאן על כל סיפור המגילה הארוך כרגיל בפורים שפיל, כי אם על תוכן הפיוט "שושנת יעקב", הסיום והמסקנה של סיפור המגילה – ארור המן וברוך מרדכי. תנועות הניגון, מביימים בצורת שירה דרמטית (שזוהי בעצם ההגדרה של 'אופרה'...) את השמחה והצהלה בעקבות הנס של פורים.

כאשר שרים את הניגון "שושנת יעקב", נכנסים אל תוך עובי ההצגה של פורים. כל אחד מהמשתתפים בשירה לובש "תחפושת" של מרדכי, או של חסיד של מרדכי. ניגון זה הוא מביים את המסר של פורים, את ההיסטוריה של בני ישראל בכל הדורות, ואת המסר לדור שלנו. העליזות והצהלה המוטמעים בניגון בעודפים שלא רגילים בניגוני חב"ד – מעבירים תחושה שזהו זה, הגענו אל הניצחון המוחלט, המן לא קיים יותר ואין ממה לפחד.

בניגוני חב"ד רבים נשמע טעם של מרירות, של צמאון מן הריחוק, של שאיפה ורצוא. גם בניגוני השמחה, (שרובם בסולם מינורי), נשמעת תנועה של בריחה. ניגון שושנת יעקב מעתיק ומעביר אותנו אל התחושה של הגאולה השלמה, אל המנוחה והנחלה, ואם להפטיר על דרך הצחות – ניגון שושנת יעקב אינו בטל לעתיד לבוא...

שם משמואל על שושנת יעקב

שם משמואל שמות פורים שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי. כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד פירושו כי שושנה היא רכה כמ"ש (תהלים מ"ה) למנצח על שושנים וברש"י שם על ת"ח שהם רכים כשושנים, וכל דבר רך יכולין בקל לנטותו ומקבל שינוי, וע"כ נקראה שושנה מלשון שינוי, וע"כ ישראל אז שהגיעו למעלה הגדולה וקבלו התורה מחדש מאהבת הנס, עדיין נתיראו פן מחמת רכות לבם לאט לאט ישתנה הדבר ותתקרר האהבה, אך בראותם יחד תכלת מרדכי, היינו שמראה התכלת אינה משתנית והיא מתיחסת לבני' של רחל ניסן שוה וגדולתן שוה ויהי כדברה אל יוסף יום יום ויהי כאמרם אליו יום יום, ובאשר ראו שמרדכי הוא הגואל שלהם שיש בו מדה זו היתה שמחתם שלימה, ודפח"ח.

ויש לומר עוד בלשון אחר בסגנון זה, דהנה כתיב בעשו (עמוס א') ועברתו שמרה נצח, וכאשר נהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם ירשו היהודים מדת נצח מעמלק זרעו של עשו, וידוע בכתבי האריז"ל שבפורים נתקנה מדת הנצח אחר שנפגמה בימי שאול. וזה בראותם יחד תכלת מרדכי, כי כל שכחה באה מצד החיצונים כי אין שכחה לפני כסא כבודך, וכל שינוי באה מצד השכחה, ואך תכלת היא המסמאה את עיני החיצונים, וע"כ גורמת זכירה כמ"ש בציצית וראיתם אותו וזכרתם, ומרדכי זכה ללבוש תכלת מפני שהוא דבוק בזכירה ויהי כאמרם אליו יום ויום ולא נשתנה מכמו שהי', ומחמת שמעשה זה שהתגרה בהמן הי' שורש כל נס זה וכל ישראל היו מחמת זה בסכנה, ע"כ כשזכו להתגבר על עמלק זכו כל ישראל במדה זו. וע"כ ימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים, וימי הפורים האלה הם המעמידים את רגליהם של ישראל שלא יתמוטטו ח"ו בגלות:

← חזרה לחיפוש